תולדות :השר מתן וילנאי נולד בירושלים ב1944 לאם ילידת מצרים ולפרופסור זאב וילנאי, גדול חוקרי א"י בדורות האחרונים וחתן פרס ישראל. מתן בוגר הפנימיה הצבאית בבית הספר הריאלי העברי בחיפה, שרת בצה"ל 36 שנים בתפקידים מגוונים: פקד על פעולת סמוע ב-1966 ונפצע באורח קשה, סגן מפקד מבצע "אנטבה", מפקד ביה"ס לקצינים וקצין צנחנים וחי"ר ראשי, ראש אכ"א בדרגת אלוף, אלוף פיקוד דרום ב-1989 ואחראי בין השאר לפריסת הכוחות מחדש עפ"י הסכמי אוסלו, סגן הרמטכ"ל וראש צוות "נעורים" שעסק בבחינת תפיסת הצבא ותפיסת תורת הביטחון לקראת המאה ה-21. ב-199 נבחר לכנסת ה-15 ומשמש כשר המדע הספורט והתרבות, חבר קבינט בטחוני וכיו"ר ועדת השרים לענייני האזרחים הערביים. השנה מונה לשר במשרד ראש הממשלה וכשר המדע והטכנולוגיה. בוגר בהצטיינות של ביה"ס לפיקוד ומטה, תואר ראשון בהסטוריה כללית באוניברסיטת ת"א בהצטיינות, עמית מחקר באוניברסיטת הרווארד ארה"ב ועמית מחקר במרכז ללימודים אסטרטגיים של אוניברסיטת ג'ון הופקינס בארה"ב. נשוי לענת ואב ליואב, יאיר ורועי. תחביב פעיל: רכיבת שטח באופני הרים.
הרצאה האיום האמיתי של החברה הישראלית איננו החיזבאללה, החמאס או האירנים, אלא החברה הישראלית עצמה, על שסעיה וקרעיה. בתחום הביטחוני מתקיימים 3 מעגלים אשר קיימת חובה ציבורית לדון בהם, אך משום מה קיימת מניעה מדיון אמיתי והסטת כספים רלוונטית נגזרת לדוגמא מהביטחון לחינוך. המעדלים הם:
הטרור – גדלנו כל השנים על מאבק בטרור בשלב ראשון מחוץ לגבולות ולאחרונה בתוכנו. הבעיה של הביטחון הלאומי הפכה לבעיה של הביטחון האישי. הטרור הפך לאסטרטגי כיוון שהוא משפיע על מהלך החיים ומשנה תהליכים ולא רק בישראל. דוגמא ברורה הם אירועי 11/9 אשר שמו את כלל העולם החופשי על מפת הטרור. הטרור ומיצויו דוגמת ארגון אל קעדה הפכו לסמל ובעיה כלל עולמית.
צלחמה קונבנציונלית – דוגמת מלחמת יום הכיפורים שהייתה האחרונה מסוגה איננה יותר רלוונטית לאזורנו. האיום היחידי הוא הצבא הסורי אשר בגלל ציודו המיושן וסמיכותו לברה"מ שאיננה קיימת יותר הפכה אותו בראיה הקונבנציונאלית יבשתית ללא רלוונטי. המלחמה מעבר לאופק – איום הטילים אשר התממש לכדי מציאות בשנת 1990 בארועי טילי הסקאד על ישראל מעירק הפך להיות איום אסטרטגי ממשי על מדינת ישראל הן באפשרויות של הצבא הסורי ובעיקר בנושא האירני. הנושא טרם חלחל מספיק לתודעה ציבורית ולמנהיגים למרות שלאט לאט ההבנה מתחזקת. האיום האירני הוא גם בהקשדרים הלא קונבנציונאליים והשינויים הרדיקאלי שאירן עוברת מאז נפילת השח והעברת השלטון לאייטולות. אירן משפיעה על המצב האיזורי הן בראיית האיום הטילי והן בסיוע המסיבי שהיא מאפשרת לטרור (בכסף) דרך לבנון ובשטחי הרשות הפלסטינאית.
הניתוח של המצב הלאומי בראיה הביטחונית של ישראל מחייב התייחסות למסגרת הכוללת. בהתאם לראית מתן וילנאי הדרך להתמודד עם הפלסטינים היא רק בכח נגד הטרור, הפרדות בין העמים ודיון רציני להסכמה מדינית. אין לראיתו דרך לנצח את הטרור למרות שיש הכרח להלחם בו בכל הכוח כל זמן שהוא מתקיים או מאיים. לאיום האירני קיימים פתרונות צבאיים דוגמת ה"חץ" ומערכות התקפיות אחרות (דוגמת F15i ) כאשר אין פסול בשילוב הקהיליה הבינלאומית וארה"ב לטיפול בנושא, המחייב התייחסות בינלאומית.
מתן איננו חושב כי יש להשלים עם פוטנציאל לטילי קסאם או פגועים מאזור הגדה. להערכתו מתחייבת הקמת גדר הפרדה, עם רגישות לתושבים כמתבטא בהחלטות בג"ץ אבל עם הצרכים הבטחוניים הנגזרים ההכרחייים. הוא משוכנע כי הדרך למנוע התגרות חיזבאללה בצפון או גורמים פלסטינאים היא בהפעלת כוח הרתעה לפיו הצד השני ידע כי יש לו להפסיד הרבה. אין לדעתו לראות במצרים איום פוטנציאלי – אמנם הצבא המצרי (כמו גם צה"ל והצבא הסעודי) מצטייד בהרבה ציוד חדש ומתעצם, אך יחודו הוא בהתעצמות בציוד מערבי – על כן, באם במקרה התאורטי אך האפשרי של מהפיכה במצרים והגעת הנשק לידיים קיצוניות, עדיין ביכולת האמריקאים לחסום כי הציוד מחייב הצטיידות בחלקי חילוף והשמשה מתמדת.
מתן מאמין כי החמס מהווה בעיה לרשות עצמה ועל כן עליה לטפל בנושא עבור עצמה טרם הצרכים של ישראל. בעיניו החמס, בניגוד לג'יהאד האיסלמי שכל ראייתו היא השמדה ופגיעה, מהווה תנועה עממית, המסייעת להמון הפשוט, מהווה דוגמא בצניעות הליכות, חוסר שחיתות ואינטליגנציה. על כן, דרכו של החמאס הרואה במזרח התיכון איזור בלעדי לרשויות אסלמיות היא מסוכנת מאד.
כתב : דר" שלמה מרקל ,צילם יורם נאומן
הרצאה האיום האמיתי של החברה הישראלית איננו החיזבאללה, החמאס או האירנים, אלא החברה הישראלית עצמה, על שסעיה וקרעיה. בתחום הביטחוני מתקיימים 3 מעגלים אשר קיימת חובה ציבורית לדון בהם, אך משום מה קיימת מניעה מדיון אמיתי והסטת כספים רלוונטית נגזרת לדוגמא מהביטחון לחינוך. המעדלים הם:
הטרור – גדלנו כל השנים על מאבק בטרור בשלב ראשון מחוץ לגבולות ולאחרונה בתוכנו. הבעיה של הביטחון הלאומי הפכה לבעיה של הביטחון האישי. הטרור הפך לאסטרטגי כיוון שהוא משפיע על מהלך החיים ומשנה תהליכים ולא רק בישראל. דוגמא ברורה הם אירועי 11/9 אשר שמו את כלל העולם החופשי על מפת הטרור. הטרור ומיצויו דוגמת ארגון אל קעדה הפכו לסמל ובעיה כלל עולמית.
צלחמה קונבנציונלית – דוגמת מלחמת יום הכיפורים שהייתה האחרונה מסוגה איננה יותר רלוונטית לאזורנו. האיום היחידי הוא הצבא הסורי אשר בגלל ציודו המיושן וסמיכותו לברה"מ שאיננה קיימת יותר הפכה אותו בראיה הקונבנציונאלית יבשתית ללא רלוונטי. המלחמה מעבר לאופק – איום הטילים אשר התממש לכדי מציאות בשנת 1990 בארועי טילי הסקאד על ישראל מעירק הפך להיות איום אסטרטגי ממשי על מדינת ישראל הן באפשרויות של הצבא הסורי ובעיקר בנושא האירני. הנושא טרם חלחל מספיק לתודעה ציבורית ולמנהיגים למרות שלאט לאט ההבנה מתחזקת. האיום האירני הוא גם בהקשדרים הלא קונבנציונאליים והשינויים הרדיקאלי שאירן עוברת מאז נפילת השח והעברת השלטון לאייטולות. אירן משפיעה על המצב האיזורי הן בראיית האיום הטילי והן בסיוע המסיבי שהיא מאפשרת לטרור (בכסף) דרך לבנון ובשטחי הרשות הפלסטינאית.
הניתוח של המצב הלאומי בראיה הביטחונית של ישראל מחייב התייחסות למסגרת הכוללת. בהתאם לראית מתן וילנאי הדרך להתמודד עם הפלסטינים היא רק בכח נגד הטרור, הפרדות בין העמים ודיון רציני להסכמה מדינית. אין לראיתו דרך לנצח את הטרור למרות שיש הכרח להלחם בו בכל הכוח כל זמן שהוא מתקיים או מאיים. לאיום האירני קיימים פתרונות צבאיים דוגמת ה"חץ" ומערכות התקפיות אחרות (דוגמת F15i ) כאשר אין פסול בשילוב הקהיליה הבינלאומית וארה"ב לטיפול בנושא, המחייב התייחסות בינלאומית.
מתן איננו חושב כי יש להשלים עם פוטנציאל לטילי קסאם או פגועים מאזור הגדה. להערכתו מתחייבת הקמת גדר הפרדה, עם רגישות לתושבים כמתבטא בהחלטות בג"ץ אבל עם הצרכים הבטחוניים הנגזרים ההכרחייים. הוא משוכנע כי הדרך למנוע התגרות חיזבאללה בצפון או גורמים פלסטינאים היא בהפעלת כוח הרתעה לפיו הצד השני ידע כי יש לו להפסיד הרבה. אין לדעתו לראות במצרים איום פוטנציאלי – אמנם הצבא המצרי (כמו גם צה"ל והצבא הסעודי) מצטייד בהרבה ציוד חדש ומתעצם, אך יחודו הוא בהתעצמות בציוד מערבי – על כן, באם במקרה התאורטי אך האפשרי של מהפיכה במצרים והגעת הנשק לידיים קיצוניות, עדיין ביכולת האמריקאים לחסום כי הציוד מחייב הצטיידות בחלקי חילוף והשמשה מתמדת.
מתן מאמין כי החמס מהווה בעיה לרשות עצמה ועל כן עליה לטפל בנושא עבור עצמה טרם הצרכים של ישראל. בעיניו החמס, בניגוד לג'יהאד האיסלמי שכל ראייתו היא השמדה ופגיעה, מהווה תנועה עממית, המסייעת להמון הפשוט, מהווה דוגמא בצניעות הליכות, חוסר שחיתות ואינטליגנציה. על כן, דרכו של החמאס הרואה במזרח התיכון איזור בלעדי לרשויות אסלמיות היא מסוכנת מאד.
כתב : דר" שלמה מרקל ,צילם יורם נאומן
