בישיבה שהתקיימה ביום 8/12/06 נאמרו דברים לזכרו של חבר המועדון ראובן ארנון שהלך לעולמו לפני כחודש . החברים כפירי וברכה ספרו על חברותם רבת השנים עם המנוח.
בנו של המנוח הודה למועדון על היחס המיוחד לו זכה אביו וכהוקרה הוא העניק שתי מילגות על סך 5000 ש"ח כל אחת למילגאים שייבחרו על ידי המועדון. בכר מרוטראקט טירת הכרמל ספר על פעילות מועדונו. פרטים ניתן לצפות באתר רוטראקט. יוסי כפירי ובני רודיטי הביעו את תרעומתם על כך שרק מספר קטן של חברים משתתפים בישיבות הועדות השונות ואלה מוזמנים ולא מפיעים , לא טורחים לידע את משפחת החבר המארח שלא יופיעו לישיבה. רודיטי מציע שהמועדון ידון גם בשיבה העסקית הבאה בפעילותו או חוסר הפעילות של מספר חברים אשר רשומים אמנם כחברים ואינם מופיעים או תורמים לפעילות המועדון.חלק מהחברים גם לא שלמו את דמי החבר השנתיים. תופעה זו מהווה סכנה להמשך קיום המועדון.
כתב וצילם יורם נאומן
דברים לזכרו של נ"ל ראובן ארנון ז"ל- בישיבת מועדון "רוטרי חיפה" ב- 6/12/2006 יהושע כפירי
בדיוק לפני שנה, בישיבה העסקית של חודש דצמבר 2005, במסגרת הסדרה "שנת נשיא" כחלק של "מורשת המועדון"- סקרתי את שנת נשיא המועדון לשנת 1972-73- ראובן ארנון, היום ז"ל. וכך פתחתי את סקירתי: "לי אישית בילדותי ה"בת גלימית" היה קשר רצוף עם משפחת רעייתו המנוחה של ראובן, אביה כספי אשר נמנתה על כוכבי "שביל החלב" שלי כחלבן צעיר ( (milk boy בשכונה, ואילו אבי המשפחה יעקב כספי, שימש כגבאי בית הכנסת שהכניסני בעולה של תורה ומצוות בבר מצוותי... לא אדבר היום על ראובן הרוטריון (זאת אשאיר לבקיאים ממני ), ואולי אזכיר רק אמרה אחת שלו באותה שנה, המשקפת ומגדירה פן חשוב ועקבי באישיותו של ראובן-שציטט משיר של :Alexander pope Words are like leaves- and where they most abound , much fruit of sense beneath- is rarely found ". אמרה זו על משקל דברי חז"ל "שנא את הדיבר ואהב את המעשה" מגדירה ומתמצתת את ראובן ארנון, אשר את זכרו אנו מעלים היום.
ראובן נולד בסוכות 1912 בעיר שנחאי שבסין (שהייתה עיר בינלאומית באותם הימים) לאמו חוה, שהגיעה לשם מבלרוס, ולאביו יצחק בן אוקראינה ששרת בצבא הרוסי במלחמת רוסיה- יפן ב1905, ובעקבות פרעות קישינב ערק מן הצבא ובדרכו לארה"ב נתקע בשנחאי ונותר שם- ובהמשך נישאו השניים והקימו משפחה שראובן הוא הבכור ולו אח ושלוש אחיות.
האם ה"ציונית" שאפה להביא את המשפחה לארץ ישראל, ומיד לאחר בר מצוותו של ראובן ב-1925 עלתה המשפחה משנחאי באוניה לארץ ישראל, לתל אביב הצעירה..... בבית הספר הריאלי בחיפה בראשותו של ד"ר בירם, הייתה אז פנימייה לילדי חוץ ואליה הגיעו ראובן ואחיו איזי ובהמשך גם אחיותיו- וכאן מתחיל הפרק החיפאי של ראובן... הוריו של ראובן חזרו לסין מטעמי פרנסה, ובהמשך הוחזרו לסין גם אחיו ואחיותיו, וראובן בן כיתה ו' מחליט להישאר בארץ לבדו.... לאחר סיום לימודיו בביה"ס הריאלי וקבלת תעודת הבגרות, חזר ראובן בלחץ ההורים ובאי רצון לשנחאי. תוך כדי עבודה בעסק של אביו למד ראובן הנהלת חשבונות וניהול ספרים והחל להשתלב בחיי המסחר והעסקים בעיר... באותה עת החלה פלישת יפן לסין, נכבשה מנצ'וריה וכל החלק המזרחי של סין, לרבות שנחאי וסביבתה.
מאז שובו לסין הרגיש ראובן זרות בסביבתו ובחברה שאליה נקלע ובתחילת 1933 עלה על אוניה וחזר בגפו לחיפה והחל לעבוד בבנק למשכנתאות. שאר בני המשפחה הצטרפו אליו לאחר זמן מה, המשפחה חייתה בצמצום מכסף שהביאה, ממכירת מוצרים שהביאו מסין ומשכר העבודה של ראובן ואחיו.
פורצות מאורעות 1936 וראובן מצטרף ל"הגנה" למחלקת הקשר, השומרת באמצעות פנסי איתות על הקשר עם היישובים היהודים בצפון.. לאחר זמן מה וקורס אלחוט בתל אביב, מקים ראובן את יחידת האלחוט של ההגנה בחיפה, שפעלה מדירתו של מפקד מכבי אש- לימים האלוף צדוק.
באותם הימים התיידד ראובן עם ראול ולנברג- בן למשפחת בנקאים משוודיה שנשלח לעבוד בסניף חיפה של הולנד בנק יוניון- והוא הפך למבקר קבוע בביתו. ייתכן ושהייתו הקצרה בחיפה בצרוף תבשילי אמו של ראובן השפיעו על יחסו לעם היהודי בתקופת השואה.
בתחילת שנת 1939, כשענני המלחמה הקרבה החלו להעיב את שמי אירופה, ובעיקר את שמי יהדות אירופה-נשלח ראובן על ידי ה"הגנה" לאיטליה לשמש כאלחוטאי על אניות מעפילים שהחלו להביא פליטים שברחו מפולין ומצ'כוסלובקיה. לאחר מסע רב תלאות מברינדיזי שבאיטליה דרך איי יוון הגיעו שתי ספינות המעפילים "אטראטו" ו"קולוראדו" (שעליה שרת ראובן כאלחוטאי) לחופי הארץ- "אטראטו" נתפסה על ידי הבריטים ו"קולוראדו" הנחיתה בהצלחה את מעפיליה בחוף נהרייה ושבה לאירופה למסע נוסף של מעפילים מרומניה שגם הם הונחתו בהצלחה בחוף שפיים... לאחר כארבעה חודשים הוחלף ראובן באלחוטאי אחר ושב ארצה לעבודתו בבנק למשכנתאות... באותה תקופה גרה המשפחה בבת גלים מול בית כספי, והתוצאה הייתה נישואין עם אביה כספי בפברואר 1940, ומעבר הזוג הצעיר לכרמל שם נולד בנם הבכור דניאל. אגב, גם אחותו של ראובן נישאה לבת גלימי ממשפחת בונשטיין.
ביוני 1942, כשהצבא הגרמני עמד לכבוש את מצריים ולהמשיך לארץ ישראל- התגייס ראובן לצבא הבריטי לגדוד שהיווה לאחר מכן את הבסיס ל"חטיבה היהודית הלוחמת"- הבריגדה. היחידה הועברה לאיטליה בתחילת 1945, ואת הידיעה על הולדת בתו עפרה קבל בבארי שבאיטליה (את התינוקת עצמה ראה רק לאחר כשנה).
לאיטליה החלו לזרום פליטים יהודים מארצות ששוחררו מהכבוש הגרמני והם רוכזו במחנות בדרום איטליה לקראת העפלתם לארץ ישראל. ראובן השתלב בטיפול בפליטים אלו ובהקניית ידע והדרכה לקראת העפלתם והיקלטותם בארץ.
ביוני 1946 השתחרר ראובן מהצבא הבריטי וחזר ארצה אל משפחתו ואל מקום עבודתו ושודרג לדרגת אחראי על בטוח המשכנתאות בחברה האחות... לאחר תקופה קצרה עבר לעבוד בחברת חותנו כספי, ולאחר שעמד בבחינות לראיית חשבון החל לעבוד באופן עצמאי עם מספר לקוחות.
מלחמת העצמאות פרצה וראובן מתגייס לצ.ה.ל. ומשרת בצבא כשנתיים ומגיע לדרגת סרן... לאחר שחרורו מהצבא השלים בהצלחה את בחינות רואה החשבון ופתח משרד רואי חשבון, שהתפתח בהצלחה ורכש לו מוניטין של אמינות ומקצועיות, וכן הצטרף ללשכת רואי החשבון.... בתוך זמן קצר החל ראובן גם ללמד בקורת חשבונות באוניברסיטת חיפה, ומספר רב של רואי חשבון למדו תחת שרביטו ונעזרו בו בתחילת דרכם המקצועית.
אמו של ראובן נפטרה בשנת 1964 ואביו עבר לבית האבות ההולנדי ונפטר בשנת 1972.
פטירתה של רעייתו אביה בשנת 1993 לאחר מחלה קשה, הייתה לראובן אבדה גדולה שלא נשתכחה ממנו. כשנתיים לאחר פטירתה של רעייתו עבר ראובן לבית האבות "דור כרמל", שם גר עד יומו האחרון.
אציין עוד את הידידות העמוקה והאיכותית שנרקמה ב"דור כרמל" בין ראובן ז"ל ובין ידידתו רחל, תיבדל לחיים ארוכים, ואת ההרמוניה החברתית והתרבותית ששררה ביניהם ואשר נתנה עדנה וערך לשניהם.
אכן חייו שבעי העלילות והמעש של ראובן ארנון היו מסכת נפלאה של אירועים וחוויות, דרך תחנות חיים ופעילות ענפה למען משפחתו, עמו וקהילתו במשך כל שנותיו- מלידתו בשנחאי הרחוקה ועד פטירתו בחיפה.
את כל סקירתי התמציתית הנני חייב לראובן ארנון אשר לעת גבורות רשם את קורות חייו והשאירם לצאצאיו ולנו בצורה כה מסודרת ומפורטת, ממש כפי שהיה מכין כל פירוט תקציבי ומאזן מסכם בתקופת עבודתו, למען יישמרו סיפור חייו וסיפור דורו חרותים על לוח שיבת ציון ותקומת ישראל בארצו.
"ואולי באה עת לתעד הדברים בצילום. בציור ובאות,
גם כיום עם אותן נערות וגברים, עוד ניתן כאן מולדת לבנות."
בנו של המנוח הודה למועדון על היחס המיוחד לו זכה אביו וכהוקרה הוא העניק שתי מילגות על סך 5000 ש"ח כל אחת למילגאים שייבחרו על ידי המועדון. בכר מרוטראקט טירת הכרמל ספר על פעילות מועדונו. פרטים ניתן לצפות באתר רוטראקט. יוסי כפירי ובני רודיטי הביעו את תרעומתם על כך שרק מספר קטן של חברים משתתפים בישיבות הועדות השונות ואלה מוזמנים ולא מפיעים , לא טורחים לידע את משפחת החבר המארח שלא יופיעו לישיבה. רודיטי מציע שהמועדון ידון גם בשיבה העסקית הבאה בפעילותו או חוסר הפעילות של מספר חברים אשר רשומים אמנם כחברים ואינם מופיעים או תורמים לפעילות המועדון.חלק מהחברים גם לא שלמו את דמי החבר השנתיים. תופעה זו מהווה סכנה להמשך קיום המועדון.
כתב וצילם יורם נאומן
דברים לזכרו של נ"ל ראובן ארנון ז"ל- בישיבת מועדון "רוטרי חיפה" ב- 6/12/2006 יהושע כפירי
בדיוק לפני שנה, בישיבה העסקית של חודש דצמבר 2005, במסגרת הסדרה "שנת נשיא" כחלק של "מורשת המועדון"- סקרתי את שנת נשיא המועדון לשנת 1972-73- ראובן ארנון, היום ז"ל. וכך פתחתי את סקירתי: "לי אישית בילדותי ה"בת גלימית" היה קשר רצוף עם משפחת רעייתו המנוחה של ראובן, אביה כספי אשר נמנתה על כוכבי "שביל החלב" שלי כחלבן צעיר ( (milk boy בשכונה, ואילו אבי המשפחה יעקב כספי, שימש כגבאי בית הכנסת שהכניסני בעולה של תורה ומצוות בבר מצוותי... לא אדבר היום על ראובן הרוטריון (זאת אשאיר לבקיאים ממני ), ואולי אזכיר רק אמרה אחת שלו באותה שנה, המשקפת ומגדירה פן חשוב ועקבי באישיותו של ראובן-שציטט משיר של :Alexander pope Words are like leaves- and where they most abound , much fruit of sense beneath- is rarely found ". אמרה זו על משקל דברי חז"ל "שנא את הדיבר ואהב את המעשה" מגדירה ומתמצתת את ראובן ארנון, אשר את זכרו אנו מעלים היום.
ראובן נולד בסוכות 1912 בעיר שנחאי שבסין (שהייתה עיר בינלאומית באותם הימים) לאמו חוה, שהגיעה לשם מבלרוס, ולאביו יצחק בן אוקראינה ששרת בצבא הרוסי במלחמת רוסיה- יפן ב1905, ובעקבות פרעות קישינב ערק מן הצבא ובדרכו לארה"ב נתקע בשנחאי ונותר שם- ובהמשך נישאו השניים והקימו משפחה שראובן הוא הבכור ולו אח ושלוש אחיות.
האם ה"ציונית" שאפה להביא את המשפחה לארץ ישראל, ומיד לאחר בר מצוותו של ראובן ב-1925 עלתה המשפחה משנחאי באוניה לארץ ישראל, לתל אביב הצעירה..... בבית הספר הריאלי בחיפה בראשותו של ד"ר בירם, הייתה אז פנימייה לילדי חוץ ואליה הגיעו ראובן ואחיו איזי ובהמשך גם אחיותיו- וכאן מתחיל הפרק החיפאי של ראובן... הוריו של ראובן חזרו לסין מטעמי פרנסה, ובהמשך הוחזרו לסין גם אחיו ואחיותיו, וראובן בן כיתה ו' מחליט להישאר בארץ לבדו.... לאחר סיום לימודיו בביה"ס הריאלי וקבלת תעודת הבגרות, חזר ראובן בלחץ ההורים ובאי רצון לשנחאי. תוך כדי עבודה בעסק של אביו למד ראובן הנהלת חשבונות וניהול ספרים והחל להשתלב בחיי המסחר והעסקים בעיר... באותה עת החלה פלישת יפן לסין, נכבשה מנצ'וריה וכל החלק המזרחי של סין, לרבות שנחאי וסביבתה.
מאז שובו לסין הרגיש ראובן זרות בסביבתו ובחברה שאליה נקלע ובתחילת 1933 עלה על אוניה וחזר בגפו לחיפה והחל לעבוד בבנק למשכנתאות. שאר בני המשפחה הצטרפו אליו לאחר זמן מה, המשפחה חייתה בצמצום מכסף שהביאה, ממכירת מוצרים שהביאו מסין ומשכר העבודה של ראובן ואחיו.
פורצות מאורעות 1936 וראובן מצטרף ל"הגנה" למחלקת הקשר, השומרת באמצעות פנסי איתות על הקשר עם היישובים היהודים בצפון.. לאחר זמן מה וקורס אלחוט בתל אביב, מקים ראובן את יחידת האלחוט של ההגנה בחיפה, שפעלה מדירתו של מפקד מכבי אש- לימים האלוף צדוק.
באותם הימים התיידד ראובן עם ראול ולנברג- בן למשפחת בנקאים משוודיה שנשלח לעבוד בסניף חיפה של הולנד בנק יוניון- והוא הפך למבקר קבוע בביתו. ייתכן ושהייתו הקצרה בחיפה בצרוף תבשילי אמו של ראובן השפיעו על יחסו לעם היהודי בתקופת השואה.
בתחילת שנת 1939, כשענני המלחמה הקרבה החלו להעיב את שמי אירופה, ובעיקר את שמי יהדות אירופה-נשלח ראובן על ידי ה"הגנה" לאיטליה לשמש כאלחוטאי על אניות מעפילים שהחלו להביא פליטים שברחו מפולין ומצ'כוסלובקיה. לאחר מסע רב תלאות מברינדיזי שבאיטליה דרך איי יוון הגיעו שתי ספינות המעפילים "אטראטו" ו"קולוראדו" (שעליה שרת ראובן כאלחוטאי) לחופי הארץ- "אטראטו" נתפסה על ידי הבריטים ו"קולוראדו" הנחיתה בהצלחה את מעפיליה בחוף נהרייה ושבה לאירופה למסע נוסף של מעפילים מרומניה שגם הם הונחתו בהצלחה בחוף שפיים... לאחר כארבעה חודשים הוחלף ראובן באלחוטאי אחר ושב ארצה לעבודתו בבנק למשכנתאות... באותה תקופה גרה המשפחה בבת גלים מול בית כספי, והתוצאה הייתה נישואין עם אביה כספי בפברואר 1940, ומעבר הזוג הצעיר לכרמל שם נולד בנם הבכור דניאל. אגב, גם אחותו של ראובן נישאה לבת גלימי ממשפחת בונשטיין.
ביוני 1942, כשהצבא הגרמני עמד לכבוש את מצריים ולהמשיך לארץ ישראל- התגייס ראובן לצבא הבריטי לגדוד שהיווה לאחר מכן את הבסיס ל"חטיבה היהודית הלוחמת"- הבריגדה. היחידה הועברה לאיטליה בתחילת 1945, ואת הידיעה על הולדת בתו עפרה קבל בבארי שבאיטליה (את התינוקת עצמה ראה רק לאחר כשנה).
לאיטליה החלו לזרום פליטים יהודים מארצות ששוחררו מהכבוש הגרמני והם רוכזו במחנות בדרום איטליה לקראת העפלתם לארץ ישראל. ראובן השתלב בטיפול בפליטים אלו ובהקניית ידע והדרכה לקראת העפלתם והיקלטותם בארץ.
ביוני 1946 השתחרר ראובן מהצבא הבריטי וחזר ארצה אל משפחתו ואל מקום עבודתו ושודרג לדרגת אחראי על בטוח המשכנתאות בחברה האחות... לאחר תקופה קצרה עבר לעבוד בחברת חותנו כספי, ולאחר שעמד בבחינות לראיית חשבון החל לעבוד באופן עצמאי עם מספר לקוחות.
מלחמת העצמאות פרצה וראובן מתגייס לצ.ה.ל. ומשרת בצבא כשנתיים ומגיע לדרגת סרן... לאחר שחרורו מהצבא השלים בהצלחה את בחינות רואה החשבון ופתח משרד רואי חשבון, שהתפתח בהצלחה ורכש לו מוניטין של אמינות ומקצועיות, וכן הצטרף ללשכת רואי החשבון.... בתוך זמן קצר החל ראובן גם ללמד בקורת חשבונות באוניברסיטת חיפה, ומספר רב של רואי חשבון למדו תחת שרביטו ונעזרו בו בתחילת דרכם המקצועית.
אמו של ראובן נפטרה בשנת 1964 ואביו עבר לבית האבות ההולנדי ונפטר בשנת 1972.
פטירתה של רעייתו אביה בשנת 1993 לאחר מחלה קשה, הייתה לראובן אבדה גדולה שלא נשתכחה ממנו. כשנתיים לאחר פטירתה של רעייתו עבר ראובן לבית האבות "דור כרמל", שם גר עד יומו האחרון.
אציין עוד את הידידות העמוקה והאיכותית שנרקמה ב"דור כרמל" בין ראובן ז"ל ובין ידידתו רחל, תיבדל לחיים ארוכים, ואת ההרמוניה החברתית והתרבותית ששררה ביניהם ואשר נתנה עדנה וערך לשניהם.
אכן חייו שבעי העלילות והמעש של ראובן ארנון היו מסכת נפלאה של אירועים וחוויות, דרך תחנות חיים ופעילות ענפה למען משפחתו, עמו וקהילתו במשך כל שנותיו- מלידתו בשנחאי הרחוקה ועד פטירתו בחיפה.
את כל סקירתי התמציתית הנני חייב לראובן ארנון אשר לעת גבורות רשם את קורות חייו והשאירם לצאצאיו ולנו בצורה כה מסודרת ומפורטת, ממש כפי שהיה מכין כל פירוט תקציבי ומאזן מסכם בתקופת עבודתו, למען יישמרו סיפור חייו וסיפור דורו חרותים על לוח שיבת ציון ותקומת ישראל בארצו.
"ואולי באה עת לתעד הדברים בצילום. בציור ובאות,
גם כיום עם אותן נערות וגברים, עוד ניתן כאן מולדת לבנות."
