נפגשים כל יום רביעי בשעה 13:00 במלון קראון פלאזה, חיפה
Meeting every Wednesday on 13:00 at CROWNE PLAZA HOTEL, 111 Yefe Nof st., Haifa

23/12/2015 - דר' אלי נחמיאס, "מאורעות ואדי סאליב במימד מחקרי חדש"

הנשיאה המכהנת יוכי פלר פתחה את המפגש ה 22 של שנת הרוטרי 2015/16 וברכה את המרצה האורח, האורחים והאורחות ואת חברי המועדון כולם. היא הביעה את שמחתנו על ששבנו להתכנס במלון גארדן לאחר שבועיים שלא עשינו זאת. ב 9/12 – נר רביעי של חנוכה חגגנו את הגאלה של המועדון. הייתה זו אחת הגאלות המוצלחות והיפות שידע מועדוננו, מועדון רוטרי חיפה. חברים רבים התקשרו אישית לאחר הגאלה לברך על הערב המוצלח. היא הודתה לחברנו ר/אריה ברגמן ולכל כל אותם חברים שטרחו ועמלו וסייעו במכירת והפצת הכרטיסים, ולכל אלה שהתרוצצו סביב מטלות ההכנות לגאלה .

תודה מיוחדת שלוחה לסגן גזבר הכבוד שלנו  ר/דני דנטס על המאמץ הרב, הסבלנות, האחריות בביצוע התפקיד ועכשיו, לא נותר אלא לאסוף ולגבות את כל הכספים עבור הכרטיסים והמודעות. שבוע לאחר מכן, ביום ששי האחרון התקיים טכס הענקת "מגן הנגיד לסובלנות" לשנת 2015. זהו כנס הרוטרי האזורי להבנה בינעדתית ולסובלנות, הנערך זו השנה ה 21 בארגונו ובחסותו של מועדוננו.   [הערת העורך: על שני האירועים תוכלו לקרוא ולהתרשם  גם באתר זה של המועדון].  

  בשנים עברו נכחתי בכנסים קודמים ב"בית הגפן", אך הטכס הפעם היה לעניות דעתי המרשים ביותר. הטכס בהנחייתו המופלאה של מזכיר הכבוד שלנו והנגיד המיועד, נ"ל דני פלר, בהשתתפות הילדים- תלמידים יהודים וערבים כאחד מחיפה ומאעיבלין- "נוער מנגן תרבויות" הרשים והרטיט לבבות. מקבלי הפרס שהיו בחירה מוצלחת  ונהדרת, דבריו של פרופ' רפי ביאר , מנהל הקרי הרפואית לבריאות האדם –רמב"ם, ודבריו של ג'לאל ספדי, מנהל אגף חברה ונוער במשרד החינוך מקבלי הפרס היו מרשימים ביותר וגררו מחיאות כפיים רבות מהקהל באולם המלא מפה לפה. מבין הנוטריונים שקיבלו את המגן היה גם חברנו הוותיק ר/שלום וואנו שהיה נרגש וריגש את כולנו.וכך כתבה לו אחת משלוש בנותיו ללה שליוותה אותו לטכס:

  …"אתמול נפלה בחלקי הזכות להשתתף בכנס הרוטרי להבנה בינעדתית, בזכותו של אבי מולידי שקיבל שם את מגן הנגיד לסובלנות, לצד אנשי ציבור ורוטריונים אחרים, אנשים מרשימים ומעוררי השתאות אחד אחד. היה לי קשה להחזיק את הדמעות במהלך הטכס. חשתי גאווה גדולה, אישית וקולקטיבית. הייתי גאה באבא והתרגשתי לשמוע על פועלו בנושא הזה שכל כך קרוב לליבי, במיוחד לאור העובדה שהוא כמעט ולא מספר כלום, הכול נעשה בשקט ובצנעא. וחוויתי השתאות גדולה מאותם אנשים מלאי תשוקה לשלום, לסובלנות, לדו קיום, למלחמה בקיצוניות ולהשרשת המציאות של חיים משותפים באמת. וכן, גם קצת התביישתי. על כך שאני חלק מההמון השקט, הרדום. ונותר לי רק לקוות שאשכיל בעתיד לתרום גם את חלקי ולו במעט. ואבא - אני אוהבת אותך וגאה בך, אתה מורה דרך מיוחד הלוואי ואשכיל ללמוד ממך !"

ומעל כולם –אני מבקשת להודות לאדם הצנוע והשקט, האחראי להמשכיות הפרויקט ה\זה כל השנים הללו. בחיוך, בסבלנות אין קץ, במקצועיות רבה, באכפתיות ואחריות- הלא הוא חברנו ר/ האני אלפאר. האני- מהוה דוגמה לסבלנות וסובלנות, מוביל דרך-יישר כוח!

 לאחר  דבר הנשיאה, עברנו לטכס הרוטריוני המסורתי:                                                                         את פסוק השבוע הביא חברנו ר/ יורם נאומן: ואדי ניס‏נאס ‏היא שכונה בעיר התחתית של חיפה.השכונה נמצאת ביו שדרות הציונות במערב,רחוב שבתאי לוי בדרום, רחוב הנביאים במזרח ורחוב אלנבי במערב. ‏השכונה הוקמה במאה ה 19- ‏כשכונת פועלים בעיקר ערבים ושומרת על זהותה עד היום. ‏במרכז השכונה מצוי "שוק הוואדי" הנמצא ברחוב הוואדי ורחוב יוחנן הקדוש,בגבול השכונה עומד מוזיאון חיפה לאמנות ובית הגפן שהינו מרכז יהודי -ערבי לתרבות. בוואדי ישנן שתי חנויות ידועות המוכרות פלאפל הנקראות "פלאפל הזקנים" ו"פלאפל מישל". ‏בשנות המנדט הבריטי הפכה ואדי ניס‏נאס ‏לרובע עירוני משגשג. ב22 ‏ באפריל 1948 ‏, כבשו כוחות "ההגנה" את חיפה הערבית, ורוב התושבים עזבו את העיר.התושבים שנשארו היו בעיקר ערבים נוצריים ובמהלך הזמן האוכלוסייה בשכונה, כוללת יותר ויותר ערבים מוסלמים.                                                                               ‏  החל משנת 1993בכל ‏בחודש דצמבר- מתקיים בוואדי פסטיבל "החג של החגים" , בסמוך לחג המולד הנוצרי ,ולחג חנוכה היהודי .החג בא לבטא את השאיפה לדו-קיום ולסובלנות בין שתי הדתות. ניתן לטייל בס‏ימטאות הצרות ולהתרשם מבתי האבן והמבנים הישנים, ולבקר בחנויות ובגלריות.

לאחר קריאת ברכות הרעות אותן הביא חברנו ר/ערן דובובי, עברנו לברכה הבינלאומית אותה הביא יו"ר אפיק השרות הבינלאומי נ"ל /מיכה פוקס: הברכה הבינלאומית שלוחה היום למועדון הרוטרי צפון מלבורן שבאוסטרליה, שהוקם ב1968 North Melbourne Rotary Club, Australia)). המועדון נמצא באזור 9800 וקיבל את הצ'רטר ביוני 1968. מלבורן היא בירת מחוז ויקטוריה והעיר השנייה בגודלה באוסטרליה (אחרי סידני). חברי המועדון נפגשים בכל יום שישי ב 07:30 בבוקר לארוחת בוקר במסעדת רוביקון. במועדון מעל ל 24 בעלי מקצועות שונים. בין פעילויות המועדון חינוך ילדי בתי הספר היסודיים לתזונה נכונה, ופעילות משותפת מודרכת של מקורות המזון משלהב הקטיף, הניקוי והקילוף, הבישול והאכילה. לאור שריפות הענק באוסטרליה המועדון פעיל בהשגת ערכות הצלה לאוכלוסיה שנפגעה בשריפות (בשריפת הענק האחרונה במחוז ויקטוריה נהרגו 173 איש וכחמשת אלפים נותרו ללא קורת גג). בנוסף- פרויקט "הצעד הראשון" של פיתוח תוכנית שתכין צעירים לקראת השתלבותם בשוק העבודה: העלאת המודעות העצמית, בנית קורות חיים, הכנה לראיון לקבלת עבודה ויצירת קשרים. בנוסף הוקם אתר אינטרנט אינטראקטיבי המסייע לחיפוש ומציאת מקומות  תעסוקה ועבודה לצעירים. במלבורן ישראלים רבים וגם קהילה יהודית משכילה, רופאים, אדריכלים ועורכי דין, ויש להם קשר חזק עם ישראל. הבה נרימה כוסית של ברכה רוטריונית למועדון רוטרי קלוב צפון מלבורן!

                                                                *     *     *   *   *

את המרצה האורח הציג חברנו נ"ל/יואל גלעד:                                                   

 ד"ר אלי נחמיאס, יליד 1948 ותושב חיפה. חוקר ומרצה בתחום האורבני ובתחום יחסי העבודה, ובתולדות תנועת העבודה בחיפה. מתמחה בתחום ההיסטוריה הפוליטית של חיפה. לשעבר חבר מועצת העיר חיפה (1993-2003); כיהן בעבר כיו"ר דירקטוריון חברת "שקמונה" בע"מ; כיום מכהן כיו"ר חסרת "חסך" בע"מ וכחבר הנהלת "מכון לבון". יו"ר האגף לכספים, נכסים וכ"א בהסתדרות במרחב חיפה. מחברם של הספרים הבאים: "מפ"ח בחיפה האדומה" (2003, יחד עם ברוך זלץ); "תה על מרפסת הקזינו" (2006, יחד עם דפנה שרפמן; "The Secret of Coexistence"  יחד עם דפנה שרפמן); "בהגיני תבער אש - תולדות מכבי האש בחיפה רבתי" (2008, יחד עם שי חורב), "נשים בחיפה האדומה" (2009). ד"ר רון שפיגל יליד 1957 חיפה, נשוי +2. השכלה: תואר ראשון בפקולטה למדעי הרוח (1980) ותואר שני (בהצטיינות) במנהל ציבורי (1996), שניהם באוניברסיטת חיפה. כמו כן, סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת WEST UNIVERSITY OF TIMISOARIA בשנת 2007. בין יתר פרסומיו: "משפחות האצולה היהודית בהונגריה, בשנים 1918-1800" (2006). "מפ"ח בחיפה האדומה" (עם ברוך זלץ); "תה על מרפסת הקזינו" (עם דפנה שרפמן); ו"בהגיגי תבער אש" (מכבי אש בחיפה) עם שי חורב  "תעלת הימים בראי התקשורת 1994-1987" (2002),  ספרי שירה: "מין שבילי פורקן" (1982) "מגדל החול" (1993 ),"ואדי סאליב המיתוס ושיברו" ביחד עם רון שפיגל (2011). ד"ר אלי  נחמיאס נשוי לעידית +3.


 המרצה פתח ואמר שעד היום נכתבו כ 3-4 ספרים על מאורעות ואדי סאליב, רובם נכתבו מתוך זויות ראיה  של רדיפת ואפליית המזרחיים על ידי האשכנזים, והתבססו על תחושות ולא על כל המסמכים. הוא קיבל גישה לכל המסמכים בארכיוני העירייה ומועצת הפועלים של חיפה, המאירים את האירועים שהיו באור שונה. התרשמויותיו ומסקנותיו פורסמו בספר שיצא לפני כארבע שנים בשם "ואדי סאליב- המיתוס ושיברו".הספר מיועד לערער על מיתוסים שנשתרשו במחקר ובציבוריות הישראלית משנות החמישים.  הוא ביחד עם חברו רון שפיגל סברו שעם מלאת חמישים שנה למאורעות ואדי סאליב יש לנסות ולבחון ואף לערער על מוסכמות חברתיות שחדרו למחקר האקדמי ויצרו שורה של מיתוסים (מושרשים היטב בעיני הציבור) שניתן בקלות להפריכם ולהפריחם כעשן  יש לציין כי מיתוסים אלה, הקשורים במאורעות ואדי סאליב, נועדו לצרכים פוליטיים (בעיקר של "גיבורי" האירועים שהיו בעלי אינטרסים חד-צדדיים מובהקים) לצד צרכים אישיים, ציבוריים ואחרים. הוא עצמו ראה את המסמכים מועצת פועלי חיפה, ראה את ראש העיר אבא חושי ואת יוסף אלמוגי  מראשי מפא"י  וראש פלוגות הפועל ואת משה שחל, מתלבטים בנושא.

לדבריו הוא היה ילד כבן 10 כאשר הקהל המרוקאי הסתער על רחובות חיפה במהומות שכללו ביזת חנויות ושריפת מועדון מפא"י וסניף ההסתדרות בוואדי.     המרצה ציין שהוא וחברו למחקר  אינם באים ליפות את האירוע הקשה של ואדי סאליב; ההיפך הוא הנכון. איננו גם באים להצדיק את פעילותם ומחשבותיהם של הנפשות שפעלו זירה הפוליטית. מאידך הם נצמדו לאמת, כפי שהיא משתקפת במסמכים, תעודות, רעיונות ומחשבות - מקוריים: בעיקר על סמך תעודות פנימיות (רשמיות) שאף חוקר לא עיין בהם לפניהם-  ספרי פרוטוקולים של מפא"י במחוז חיפה, שעין חוקרים מוסמכים טרם ראתה או בחנה אותם. פרוטוקולים אלה חושפים לראשונה את השיקולים, המחשבות, ההתבטאויות והרעיונות של אישי מפא"י בחיפה טרם ובעת ניהול משבר מאורעות ואדי סאליב. פרוטוקולים אלה נמצאו על ידם, לאחרונה. 
   בתחילת שנות החמישים, דוד בן גוריון חשש שכקב שביתית הימאים בנמל חיפה שדוכאה ביד ברזל, ייפגע יבוא התבואה לארץ מוכת הצנע והדבר יכביד עליו הן מבחינה שלטונית והן מבינה כלכלית. חיפה באותם ימים הייתה  "חיפה האדומה"; שמנהיגותה המונוליתית שלטה שלטון ללא מצרים על האזור במשך עשרות בשנים, בראשותו של מועצת הפועלים וראש העיר האגדי של חיפה, אבא חושי. אירועי 1959, היו בבחינת סטירה כואבת וזעזוע עמוק בפניהם של מנהיגי מפא"י בחיפה. הגישה לעולים הן האשכנזים (הונגרים, רומנים, פולנים והן למזרחיים (מרוקאים, טריפוליטנים ותורכים) הייתה מטרנליסטית. "אנחנו בונים למענם, עושים למענם" והם מתפרעים. ב 1951 היו כעשרים אלף מרוקאים בוואדי סליב. המצב היה קשה, לא היה אוכל לילדים. הייתה צפיפות עצומה. בוואדי סאליב ו(וואדי הצלב) גרו לפני מלחמת השחרור בעיקר ערבים מוסלמים, והשאר ערבים נוצרים. העולים החדשים קיבל את הדירות של הערבים שעזבו או ברחו, כ"רכוש נטוש" ותמקמו בכל בית מט ליפול. מבחינת חיי קהילה נפתחו בשטח משבצת קטנה של כ 2 ק"מ מרובע לא פחות מ 59 בתי כנסת(!) והצפיפות הייתה עצומה.

אבא חושי עצמו לא אהב שיגיעו עולים חדשים מהמעברות לחיפה. כשהציעו לו לצרף את טירה ואת נשר לשטח חיפה רבתי הוא סרב בגלל ריכוזי העולים הרבים שם, ומאידך צרף את קריית חיים המרוחקת כ 9 ק"מ מגבולות העיר לחיפה רבתי, כי שם היה ריכוז גדול של מפא"יניקים וותיקים  שהיו קהל אלקטורלי עבורו. הקו המנחה שלו ושל מנהיגי מפא"י היה לשמור על אוכלוסיה הומוגנית מבחינה דמוגרפית של ותיקים, אשכנזים, מצביעי מפא"י. בשנים 1956/57 התחילו חלק מהעולים שתרכזו בואדי סאליב לעזוב את השכונה.  ההונגרים עברו לאזור בנוה שאנן, הפולנים והרומנים עזבו להדר, התורכים עזבו, ונשארו המרוקאים.הצפיפות נשארה כי הבתים שהתפנו נאטמו. בין המרוקאים שררה תחושה כבדה של קיפוח ואפליה.חיילים משוחררים התגוררו בחדרי מדרגות, הייתה אבטלה קשה וחוסר אוכל. עובדי הנמל סיפרו על האפלייה בין היחס לעולים מאירופה לבין היחס ליוצאי צפון אפריקה, שעברו מהמעברות לשונה והממסד התייחס אליהם כאל פולשים. עקב תקרית של שיכור שהתפרע בבית קפה ונורה בידי שוטר התלקחו המהומות, הונף דגל ישראל מוכתם בדם (של תרנגולת..) וחולצה שחורה על מוט, ושלושה טורים של מתפרעים פרצו לרחובות הראשיים בחיפה, שברו חלונות ראווה ובזזו חנויות. בשכונה פרצו לסניף הבנק הלאומי, שרפו את מכונית המנהל ואת סניף ההסתדרות המקומי וסניף מפא"י העלו באש. זה היה המרד הראשון של מזרחיים כנגד קיפוח מצד השלטונות ומועצת הפועלים האשכנזית, ובעקבותיו פרצו מהומות גם בבאר שבע ומגדל העמק. בין הסיבות לפריצת המרד- תחושת הקיפוח הקשה, צפיפות המגורים הנוראית, בתי ספר שהיו מחוץ לשכונה ומרוחקים ממנה, אבא חושי טען שחלק מהמתפרעים חשודים בפלילים ושכנע את בן גוריון שתחילה חשב שמדובר בבעייה חברתית ולא פלילית להורות לש.ב. לבדוק את הרקע של האנשים בשכונה.

אורי אבנרי שהיה אז עורך העולם הזה, עיתון שהיה שנוא על משטר מפא"י,  הביא בעיתונו תיאורים מפורטים מהמרד וכן תמונות רבות שחלק מהן זכורות עד היום של ההתפרעויות, הביזה, השריפות ואלימות המשטרה.הוא נתן מצלמת לייקה לבחור צעיר מהשכונה שצילם מאות תמונות המראות כיצד השוטרים מכים את האזרחים עד זוב דם. לאחר שבועיים, ולאחר שאבא חושי נפגש עם בן הרוש ומשה שחל ניסה לתווך,  התרכזו שוטרים ושוטרי מג"ב בשכונה ופרצו פנימה בניסיון לעצור את בן הרוש. הם נתקלו באבנים מהגגות, פרצו את דלת ביתו ואז הוא ירה באקדחו ונעצר. יחד עם השוטרים פעלו גם האנשים האלימים של פלוגות הפועל בראשות יוסף אלמוגי. השוטרים ביצעו פעולותיהם בהשראת ובהוראות אבא חושי יותר משל מפקד המחוז דאז במשטרה. בעקבות מהומות ואדי סאליב התעוררה הסערה שזעזעה את הארץ כולה, והקדימה בכמה שנים את התארגנות הפנתרים השחורים שהפכו ברבות השנים למפלגה. דוד בן הרוש ממנהיגי המרד נידון תחילה לשנתיים אך אחר ערעור ישב בכלא 9 חדשים, ואורי אבנרי הציע לו לעמוד בראש מפלגה חדשה שהוא יזם אז מפלגת הכנענים אך הוא סרב. הוא ניסה לרוץ ברשימה בראשותו של יוצאי צפון אפריקה אך לא עבר את אחוז החסימה, ופונה מהשכונה במסגרת פעילות חברת שקמונה לפינוי השכונות ובנית שיכונים למפונים, כאשר הבתים בוואדי סאליב שהתפנו נאטמו. כיום קיים רחוב בחיפה על שמו דוד בן הרוש, שלאחר שחרורו מהכלא התנתק מכל פעילות פוליטית יד לפטירתו.

  הנשיאה יוכי פלר הודתה למרצה על ההרצאה המעניינת והעניקה לו את דגלון המועדון בהוקרה ובתודה, ובצלצול הפעמון המיתולוגי נסיים המפגש המעניין.

 ---------------------------

 כתב וערך: ר/יורם קנטר

צילומים:    ר/יורם נאומן
2019 © כל הזכויות שמורות למועדון רוטרי חיפה | בניית אתריםבניית אתרים