הנשיאה המכהנת יוכי פלר פתחה את המפגש השבועי וברכה א האורחת נרי חנס, את האורחים והאורחות הרבי ואת כלל חברי המועדון המוכחים. לדברי יוכי, כ 300 אלף ניצולי שואה חיים בישראל ומצבם של רבים קשה ומבייש את כולנו. הלב נחמץ כשאנו שומעים שהם נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות או לוותר על חימום בחורף הקר, וקשה להאמין שבמדינה שלנו, שקמה על עיי חורבות השואה יכול להיות מצב מביש שכזה.
היום, יום השואה הבינלאומי, תישא דברים באו"ם הגב' מרתה וייס באום, ואלה דבריה:
"אני, שבגיל 10 הרחתי את ריח הבשר השרוף באושוויץ ונשלחתי עם אחותי ל"טיפולו" של מלך המוות ד"ר יוזף מנגלה, לא מאמינה שזכיתי אחר 71 שנה מסיום המלחמה לייצג את ישראל באו"ם בטכס לציון יום השואה הבינלאומי" .מרתה היום היא בת 81. אני שמחה שהזמנו טלינו את הגב' נרי חנס, דווקא ביום הזה, לספר סיפור של הישרדות שהוא אחד מאלפי סיפורים המשמרים את הישרדות העם היהודי ומזכירים לנו חזור והזכר שאין לשכוח ואין לסלוח.
פסוק השבוע הובא על ידי חברנו ר/ חאתם חורי:
השבוע לפני שמונה שנים וליתר דיוק ביום חמיי ה 24.1.08- , לקראת ציונו של יום הזיכרון הבין-לאומי השלישי להנצחת קרבנות השואה, "יד ושם" העלה אתר אינטרנט חדש אודות השואה בשפה הערבית.
השקת האתר התקיימה במעמד שר המדע, התרבות והספורט דאז גאלב מג'אדלה שברך את יד ושם ואמר :
כערבי ישראלי, החי ופועל לצדם ויחד עם ניצולי שואה לא מעטם, אני מודה ליד ושם על מפעלו החשוב - לא רק בהנצחת העבר אלא גם בהפקת הלקחים למען מלחמה נמרצת בגזענות, באנטישמיות בניאו-נאציזם ובאידיאולוגיות של השנאה בכל מקום ובכל שעה ... ".
לאחר ברכות הרעות שהובאו על ידי ר/נאווה וילבך, הביא חברנו ר/צבי פרידמן את הברכה הבינלאומית:
הברכה הבינלאומית שלוחה היום ביום הזכרון הבינלאומי לשואה למועדון הרוטרי בלונדון מס' 50
(Rotary Club of w:London Number 50) . המועדון קיבל את הצ'רטר ב 1913 והיה המועדון הראשון של הרוטרי שנפתח מחוץ לארה"ב. המועדון נמצא באזור 1130 וחבריו נפגשים כל יום שני בצהרים. חבריו הינם אנשים רבי השפעה ומכובדים בקהילתם-שגרירים לשעבר, חברי פרלמנט, מנהיגי קהילות שונות כולל יהודים חברי בית הכנסת של מערב לונדון..
ב 1945 סיר לאונרד מונטפיורי שהיה יו"ר הקהילה היהודית בבריטניה הצליח לשכנע את הממשלה הבריטית לאפשר לאלף צעירים וילדים יהודים לבוא לממלכה המאוחדת כל עוד הקהילה היהודית תממן את שהותם. הוא הצליח לארגן מיליון ליש"ט בחפזה, סכום שהיה סכום עצום באותה תקופה כאשר הכלכלה בבריטניה קרסה ולונדון הייתה תחת הריסות. בסופו של דבר רק 723 ילדים נמצאו כש 23 מהם מחת לגיל 12. הם היו מפולין, הונגריה גרמניה ומצ'כוסלובקיה. הם הוטסו לאנגליה במפציצים של ה RAF ופוזרו בהוסטלים.
רבי ליאו בק שהיה ממנהיגי יהדות גרמניה גורש לטריזנשטט ב 1943 שם עשה ככל יכולתו לסייע ליהודים הכלואים שם. אחר המלחמה הוא הגיע לאנגליה והפך להיות הרב הראשי של בית הכנסת במערב לונדון. הוא ביקר בבית היתומים שם גדלו הילדים הקטנים שהובאו לבריטניה וצבי לקח חלק בהלוויתו בלונדון ב 1956.
בית הכנסת היהודי של מערב לונדון יסד את בית היתומים לילדים היהודים הקטנים ושם שהו עד לסיום לימודיהם בבית הספר. אחד הילדים האלו, הוגו גרין, הפך במרוצת השנים לרב של בית הכנסת במערב לונדון, וקיים קשרים הדוקים עם המרכז החינוכי ליאו בק בחיפה. הבה נרימה כוסית של ברכה למועדון הרוטרי של לונדון ונזכור את פעולתם לסיוע לשיקומם בבריטניה של כל כך הרבה קרבנות של השואה.
* * * * *
נרי חנס היא בוגרת ביה"ס חוגים שם למדה 12 שנים עד לסיום התיכון ב 1961. למדה לתואר ראשון בחינוך וידיעת הארץ באוניברסיטת חיפה, הייתה שנים רבות המנהלת המיתולוגית של בית הספר היסודי "איינשטייין" בחיפה. , ועם צאתה לגמלאות החלה להעלות הצגת יחיד בנושא ההישרדות של ילדה קטנה בשואה כנגד כל הסיכויים. מופיעה בהתנדבות בבתי ספר וארגונים. היא תרגמה את ספרה של לולה קאופמן ריין "הילדה במחבוא" Girl" The Hidden" מאנגלית לעברית ועיבדה את החומר להצגה וגם ביימה את עצמה כשהיא המגלמת את דמותה של הילדה לולה קאופמן ריין וסיפור ההישרדות המרתק שלה בתקופת השואה,.
לולה קאופמן נולדה ב4 לאוקטובר 1934 בקהילת צ'ורטקוב, שבגליציה המזרחית סמוך לגבול פולין, חיו לפני המלחמה כעשרת אלפים יהודים ביחסי שכנות טובה עם הגויים. הם חיו כל המשפה בבית אחד, עם הסבא והסבתא, ההורים והאח יהודל'ה בן ה 15. היו הולכים פעם בשבוע לשוק לקנות מהכפריים, וקראו לה בבית לולינקה. יום אחד קנתה לה אימא בד לשמלה, ומאותו היום החלה לכתוב יומן. אחיה יהודה הצטרף בחשאי לשומר הצעיר, דבר שהכעיס מאד את אימא כי הפסיק ללמוד תורה ב"חדר". בשומר הצעיר היו מדריכים מארץ ישראל שסיפרו לו על הארץ. כל יום ששי היו מקבלים את כניסת השבת בארוחה חגיגית בבית, כשסבתה הייתה שרה לה לפני השינה את צימוקים ושקדים ("רוז'ינקאלאך מיט מאנדלן..").
בראשון בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העטולם השנייה, והרוסים נכנסו לעיירה שעברה לשטח הרוסי במסגרת הסכמי מולוטוב –ריבנטרופ לחלוקת פולין. כשנתיים לאחר מכן, ביולי 1941, פתחו הגרמנום במתקפה על רוסי. גב' אקסנצ'וק שכבר הסתירה יהודים בחצר ביתה, נאותה להסתיר גם את הילדה לולה. ה והגיעו החיילים והטנקים הגרמנים. השכנים האוקראינים השתוללו, האבא חזר מוכה וזב דם, חלה , דימם ונפטר, בסבא ירו למות. במרץ 1942 היהודים הועברו ורוכזו בגטו. הם נאלצו לעזוב את הבית חסרי כל. באחד הלילות החלו באקציה ואספו את היהודים, והיא והסבתא התחבאו. אימא של לולה הייתה תופרת ויצאה לעבודה מידי יום עבור הגסטפו. יום אחד, ערב פורים, בשובה מהעבודה נורתה למוות ברחוב. אחיה יהודה הגיע מהיערות ונפצע.
בשמלה דקה רקומה, שתפרה לה אמה, התחבאה לולה עם סבתא ואחיה במקום מסתור בגטו, יום אחד היהודים שנותרו רוכזו ונשלחו בשורות לרכבת. היא הייתה ילדה קטנה כחושה ורעבה בת שש בלבד. הסבתא אמרה לה לברוח מהשורה ולרוץ לגשר אל הנהר שם חיכתה לה אוקראינית. גב' טלקה אקסנצ'וק שכבר הסתירה יהודים בחצר ביתה, ונאותה להסתיר גם את הילדה לולה. אך החתן של טלקה גילה שהיא מוסתרת בבית מתחת למיטה ואז היא נלקחה בבהילות ודחפו אותה לבור עמוק באדמה ליד דיר החזירים, שם היו אנשים נוספים מוסתרים. חודשים שהתה בבור, לא ראתה אור יום, היה חושך וקר. חיה חודשים על גבי חודשים במקום מסתור תחת האדמה, ללא מקלחת, ללא בגד להחלפה ורק עם מעט מאוד מזון ומעט מאוד אוויר לנשימה.
רק במרץ 1922 הגרמנים נסוגו והצבא האדום הגיע . הם שוחררו מהבור, אך לא היה לה לאן ללכת, כך שבחרה לנסות לחזור לצ'ורטקוב. הבית כבר לא היה, אחיה לא חזר, כל בני משפחתה נהרגו והיא נותרה לבדה בעולם. למזלה, הדוד שלה גדליה חזר מהבא הרוסי, לקח אותה עימו לקראקוב , משם למחנה עקורים ונשם לאמריקה, לאחר שאימץ אותה באופן חוקי. לולה נישאה והקימה משפחה. נולדו לה בן ובת. את שמלתה הרקומה הדקה אותה לבשה בתשעת החודשים בבור המסתור, מסרה לולה קאופמן ב 2002 למוזיאון השואה בניו-יורק. לולה קאופמן ריין נפטרה ב 1 לאוקטובר 2014 והיא בת 80- יהי זכרה ברוך.
הנשיאה יוכי פלר הודתה לנרי חנס על המופע שריגש את כולם. ברגישות, בהזדהות ובכישרון רב, הצליחה נרי להפעים את כל הנוכחים בהציגה את הילדה הקטנה, היושבת במקום המסתור ומשחקת עם אצבעותיה, מדקלמת לעצמה בדממה דקלומי אימא וסבתא שזכרה. סופרת עד אלף ובחזרה, רק כדי לשרוד ולעבור שעות ארוכות של ישיבה בחשיכה מחניקה.
--------------------------------
כתב וערך: ר/ד"ר יורם קנטר
היום, יום השואה הבינלאומי, תישא דברים באו"ם הגב' מרתה וייס באום, ואלה דבריה:
"אני, שבגיל 10 הרחתי את ריח הבשר השרוף באושוויץ ונשלחתי עם אחותי ל"טיפולו" של מלך המוות ד"ר יוזף מנגלה, לא מאמינה שזכיתי אחר 71 שנה מסיום המלחמה לייצג את ישראל באו"ם בטכס לציון יום השואה הבינלאומי" .מרתה היום היא בת 81. אני שמחה שהזמנו טלינו את הגב' נרי חנס, דווקא ביום הזה, לספר סיפור של הישרדות שהוא אחד מאלפי סיפורים המשמרים את הישרדות העם היהודי ומזכירים לנו חזור והזכר שאין לשכוח ואין לסלוח.
פסוק השבוע הובא על ידי חברנו ר/ חאתם חורי:
השבוע לפני שמונה שנים וליתר דיוק ביום חמיי ה 24.1.08- , לקראת ציונו של יום הזיכרון הבין-לאומי השלישי להנצחת קרבנות השואה, "יד ושם" העלה אתר אינטרנט חדש אודות השואה בשפה הערבית.
השקת האתר התקיימה במעמד שר המדע, התרבות והספורט דאז גאלב מג'אדלה שברך את יד ושם ואמר :
כערבי ישראלי, החי ופועל לצדם ויחד עם ניצולי שואה לא מעטם, אני מודה ליד ושם על מפעלו החשוב - לא רק בהנצחת העבר אלא גם בהפקת הלקחים למען מלחמה נמרצת בגזענות, באנטישמיות בניאו-נאציזם ובאידיאולוגיות של השנאה בכל מקום ובכל שעה ... ".
לאחר ברכות הרעות שהובאו על ידי ר/נאווה וילבך, הביא חברנו ר/צבי פרידמן את הברכה הבינלאומית:
הברכה הבינלאומית שלוחה היום ביום הזכרון הבינלאומי לשואה למועדון הרוטרי בלונדון מס' 50
(Rotary Club of w:London Number 50) . המועדון קיבל את הצ'רטר ב 1913 והיה המועדון הראשון של הרוטרי שנפתח מחוץ לארה"ב. המועדון נמצא באזור 1130 וחבריו נפגשים כל יום שני בצהרים. חבריו הינם אנשים רבי השפעה ומכובדים בקהילתם-שגרירים לשעבר, חברי פרלמנט, מנהיגי קהילות שונות כולל יהודים חברי בית הכנסת של מערב לונדון..
ב 1945 סיר לאונרד מונטפיורי שהיה יו"ר הקהילה היהודית בבריטניה הצליח לשכנע את הממשלה הבריטית לאפשר לאלף צעירים וילדים יהודים לבוא לממלכה המאוחדת כל עוד הקהילה היהודית תממן את שהותם. הוא הצליח לארגן מיליון ליש"ט בחפזה, סכום שהיה סכום עצום באותה תקופה כאשר הכלכלה בבריטניה קרסה ולונדון הייתה תחת הריסות. בסופו של דבר רק 723 ילדים נמצאו כש 23 מהם מחת לגיל 12. הם היו מפולין, הונגריה גרמניה ומצ'כוסלובקיה. הם הוטסו לאנגליה במפציצים של ה RAF ופוזרו בהוסטלים.
רבי ליאו בק שהיה ממנהיגי יהדות גרמניה גורש לטריזנשטט ב 1943 שם עשה ככל יכולתו לסייע ליהודים הכלואים שם. אחר המלחמה הוא הגיע לאנגליה והפך להיות הרב הראשי של בית הכנסת במערב לונדון. הוא ביקר בבית היתומים שם גדלו הילדים הקטנים שהובאו לבריטניה וצבי לקח חלק בהלוויתו בלונדון ב 1956.
בית הכנסת היהודי של מערב לונדון יסד את בית היתומים לילדים היהודים הקטנים ושם שהו עד לסיום לימודיהם בבית הספר. אחד הילדים האלו, הוגו גרין, הפך במרוצת השנים לרב של בית הכנסת במערב לונדון, וקיים קשרים הדוקים עם המרכז החינוכי ליאו בק בחיפה. הבה נרימה כוסית של ברכה למועדון הרוטרי של לונדון ונזכור את פעולתם לסיוע לשיקומם בבריטניה של כל כך הרבה קרבנות של השואה.
* * * * *
נרי חנס היא בוגרת ביה"ס חוגים שם למדה 12 שנים עד לסיום התיכון ב 1961. למדה לתואר ראשון בחינוך וידיעת הארץ באוניברסיטת חיפה, הייתה שנים רבות המנהלת המיתולוגית של בית הספר היסודי "איינשטייין" בחיפה. , ועם צאתה לגמלאות החלה להעלות הצגת יחיד בנושא ההישרדות של ילדה קטנה בשואה כנגד כל הסיכויים. מופיעה בהתנדבות בבתי ספר וארגונים. היא תרגמה את ספרה של לולה קאופמן ריין "הילדה במחבוא" Girl" The Hidden" מאנגלית לעברית ועיבדה את החומר להצגה וגם ביימה את עצמה כשהיא המגלמת את דמותה של הילדה לולה קאופמן ריין וסיפור ההישרדות המרתק שלה בתקופת השואה,.
לולה קאופמן נולדה ב4 לאוקטובר 1934 בקהילת צ'ורטקוב, שבגליציה המזרחית סמוך לגבול פולין, חיו לפני המלחמה כעשרת אלפים יהודים ביחסי שכנות טובה עם הגויים. הם חיו כל המשפה בבית אחד, עם הסבא והסבתא, ההורים והאח יהודל'ה בן ה 15. היו הולכים פעם בשבוע לשוק לקנות מהכפריים, וקראו לה בבית לולינקה. יום אחד קנתה לה אימא בד לשמלה, ומאותו היום החלה לכתוב יומן. אחיה יהודה הצטרף בחשאי לשומר הצעיר, דבר שהכעיס מאד את אימא כי הפסיק ללמוד תורה ב"חדר". בשומר הצעיר היו מדריכים מארץ ישראל שסיפרו לו על הארץ. כל יום ששי היו מקבלים את כניסת השבת בארוחה חגיגית בבית, כשסבתה הייתה שרה לה לפני השינה את צימוקים ושקדים ("רוז'ינקאלאך מיט מאנדלן..").
בראשון בספטמבר 1939 פרצה מלחמת העטולם השנייה, והרוסים נכנסו לעיירה שעברה לשטח הרוסי במסגרת הסכמי מולוטוב –ריבנטרופ לחלוקת פולין. כשנתיים לאחר מכן, ביולי 1941, פתחו הגרמנום במתקפה על רוסי. גב' אקסנצ'וק שכבר הסתירה יהודים בחצר ביתה, נאותה להסתיר גם את הילדה לולה. ה והגיעו החיילים והטנקים הגרמנים. השכנים האוקראינים השתוללו, האבא חזר מוכה וזב דם, חלה , דימם ונפטר, בסבא ירו למות. במרץ 1942 היהודים הועברו ורוכזו בגטו. הם נאלצו לעזוב את הבית חסרי כל. באחד הלילות החלו באקציה ואספו את היהודים, והיא והסבתא התחבאו. אימא של לולה הייתה תופרת ויצאה לעבודה מידי יום עבור הגסטפו. יום אחד, ערב פורים, בשובה מהעבודה נורתה למוות ברחוב. אחיה יהודה הגיע מהיערות ונפצע.
בשמלה דקה רקומה, שתפרה לה אמה, התחבאה לולה עם סבתא ואחיה במקום מסתור בגטו, יום אחד היהודים שנותרו רוכזו ונשלחו בשורות לרכבת. היא הייתה ילדה קטנה כחושה ורעבה בת שש בלבד. הסבתא אמרה לה לברוח מהשורה ולרוץ לגשר אל הנהר שם חיכתה לה אוקראינית. גב' טלקה אקסנצ'וק שכבר הסתירה יהודים בחצר ביתה, ונאותה להסתיר גם את הילדה לולה. אך החתן של טלקה גילה שהיא מוסתרת בבית מתחת למיטה ואז היא נלקחה בבהילות ודחפו אותה לבור עמוק באדמה ליד דיר החזירים, שם היו אנשים נוספים מוסתרים. חודשים שהתה בבור, לא ראתה אור יום, היה חושך וקר. חיה חודשים על גבי חודשים במקום מסתור תחת האדמה, ללא מקלחת, ללא בגד להחלפה ורק עם מעט מאוד מזון ומעט מאוד אוויר לנשימה.
רק במרץ 1922 הגרמנים נסוגו והצבא האדום הגיע . הם שוחררו מהבור, אך לא היה לה לאן ללכת, כך שבחרה לנסות לחזור לצ'ורטקוב. הבית כבר לא היה, אחיה לא חזר, כל בני משפחתה נהרגו והיא נותרה לבדה בעולם. למזלה, הדוד שלה גדליה חזר מהבא הרוסי, לקח אותה עימו לקראקוב , משם למחנה עקורים ונשם לאמריקה, לאחר שאימץ אותה באופן חוקי. לולה נישאה והקימה משפחה. נולדו לה בן ובת. את שמלתה הרקומה הדקה אותה לבשה בתשעת החודשים בבור המסתור, מסרה לולה קאופמן ב 2002 למוזיאון השואה בניו-יורק. לולה קאופמן ריין נפטרה ב 1 לאוקטובר 2014 והיא בת 80- יהי זכרה ברוך.
הנשיאה יוכי פלר הודתה לנרי חנס על המופע שריגש את כולם. ברגישות, בהזדהות ובכישרון רב, הצליחה נרי להפעים את כל הנוכחים בהציגה את הילדה הקטנה, היושבת במקום המסתור ומשחקת עם אצבעותיה, מדקלמת לעצמה בדממה דקלומי אימא וסבתא שזכרה. סופרת עד אלף ובחזרה, רק כדי לשרוד ולעבור שעות ארוכות של ישיבה בחשיכה מחניקה.
--------------------------------
כתב וערך: ר/ד"ר יורם קנטר
