מפגש 25 לינואר, 2012 -א' בשבט, תשע"ב: ביקור נגיד האזור משה אידלמן במועדון רוטרי חיפה ושלב הסיום של תחרות "הנואם הצעיר" ברמת המועדון.
הנשיא המכהן צבי ענר פתח את הישיבה על ידי הקשה על הפעמון. הוא ברך את אורחי המועדון ובראשם נגיד האזור משה אידלמן, את מזכיר האזור אמיל אל אסמר, את סגן ראש העיר חיפה משה דוניץ שסייע באירוח ביקור הנגיד, את משתתפי תחרות "הנואם הצעיר", חבריהם ואנשי החינוך שנלוואליהם , את תלמיד כתה י"ב בליאו בק עוז פרץ שזכה בתחרות לפני שנתיים ואת כל שאר חברי המועדון.
את פסוק השבוע הביאה חברתנו ר/חביבה רוגר: בעוד יומיים, ב 27- בינואר, שהוא יום שחרור אושוויץ ע"י הצבא האדום, מציין העולם על פי החלטת האו"ם את יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קרבנות השואה. בחרתי כפסוק השבוע דברים שכתב ד"ר ויקטור פרנקל, רופא ופסיכיאטר, שהיה בעצמו אסיר באושוויץ ובדכאו, בספרו: "האדם מחפש משמעות" - " ... ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה .... האדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה. אנחנו, שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפריסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם יישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי, או לא. מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו, וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאיתנו."
מזכיר הכבוד של המועדון ר/זאב מטר הביא אף הוא באותו הקשר של יום השואה הבינלאומי: שיר שנכתב על ידי ניצול ששרד: מגוף לעשן:
משאיות תמורת חיי אדם, פח תמורת דם גלגל גומי - שווה גלגל חיי אדם.
אך דם שווה לדם , צועני או יהודי אירופאי או אסיאתי דם אדום בכל אדם .
והנאצים אותנו לימדו שלא כל דם הוא דם אדם
כי יש גזע עליון- והשאר לא נלקח בחשבון.
צלם אדם מושפל עד עפר- גוף דשן או מורעב הפך לעשן.
עיניים של בכי תקווה לזכות לחיים שנגוזה עתידשהפך לאפר.
ילדים וזקן אמהות ונוער היו לחומר גלם למשרפות אדם.
סבתא וסבא שלי ושלך - מרים ישראל שושנה ורפאל
תמונות משפחה שהייתה ועלתה בלי פרידה לשמים בעצב.
ואדם נאור סובב עולם - ידע גם ראה ארובות ורכבותמשא.
והפנים בשתיקת הסכמה מחרידה. שרי חוץ ושרי מדינה
אנשי מודיעין ואנשי כמורה כולם שותפים בזורים לגיא ההריגה
שפזר אפר משפחתי על פני האדמה. לכאב אין מחילה ולא למי שהשתתף
בעשייה-לדור שנים שלושה וארבעה חמישה גם ששה ושבעה.
ולך אדון כל הארץ אלוהי עליון בקשת תחינה אחת קטנה-
החזר לי לדקת חיבוק את כל בני משפחתי שאבדה בשואה!
הברכה הבינלאומית הרוטריונית הובאה על ידי חברתנו ר/טובה גילת: הברכה הפעם נשלחת למועדון אתונה ומוקדשת לחינוך ולתורת הנאום לרגל תחרות הנואם הצעיר שמתקיימת כיום במועדוננו לפני שלב התחרות של כל מועדוני האשכול. כיום אנחנו נמצאים כעשור אחרי כניסה מסיבית של מחשבים ואינטרנט למערכת החינוך ואין ספק שבכך החינוך שינה את פניו לטוב ולרע. מצד אחד הכנסת
האינטרנט והמחשבים לבתי הספר מאפשרת להרחיב מאד את גבולות חדר הכתה. מאידך כבר ברורים לנו נזקי ההתמכרות למחשבים לטלפונים החכמים לאינטרנט למשחקים הוירטואליים לרשתות החברתיות ולזמינות הגדולה שלהם בחדר הכתה ומחוצה לו. מה שלא כל כך ברור זה איך משמרים את התקשורת הבין אישית ההולכת ויורדת ככל שאמצעי התקשורת האלקטרונים הולכים ומשתכללים, ואיתה
יכולות של חשיבה וחקירה עצמית הבנה רגשית הבנה חברתית ועוד, בבית הספר וגם בבית המשפחה (נושא להרצאה בפני עצמה). על כן יש חשיבות רבה, דווקא לנוכח ההצפה של הטכנולוגיות התקשורתיות והאלקטרוניות, לטפח את היכולות האישיות של הכתיבה העצמית המחקר העצמי, אופן הצגתו בפני קהל והשכנוע. בהקשר זה לתחרות הנואם הצעיר של הרוטרי ישנה תרומה חשובה. לתורת הרטוריקה והנאום יש היסטוריה ארוכה, בין המשפיעים ביותר בנושאים אלו על התרבות המערבית היו הפילוסופים שחיו באתונה במאה החמישית והרביעית לפנה"ס סוקרטס ואריסטו. סוקרטס היה ידוע באופן שבו התהלך עם תלמידיו בכיכר השוק באתונה חוקר איתם כשווה בין שווים תופעות שענינו אותו .תלמידו אריסטו שיכלל את תורת הלוגיקה והנאום כתביו בנושא הרטרוקיב הם בסיס לדגם הרטורי
המקובל בלימוד ובנית נאום עד ימינו אלה. על כן הברכה הבין לאומית מוקדשת היום למועדון אתונה, עיר שהיא אייקון בתולדות
הפילוסופיה והרטוריקה. Athina Rotary Club - ביוון 70 מועדונים 1710 חברים. באתונה 11 ( A THINAI) מועדונים מועדון אתונה, אזור 2470 , הוותיק והגדול בין מועדוני העיר הוקם בשנת 1929 ומונה 100 חברים נפגשים בימי ג' בשעה בערב, 21:00 במלון .ROYAL OLIMPIC.
הנשיא המכהן צבי ענר העביר את רשות הדיבור לנגיד האזור,אשר אמר ואף כתב..."ברצוני להודות לך ולצוותך על ארגון למופת לביקור הנגיד שנערך אצלך , אני רוצה לציין את פעילותכם המבורכת ,ואת הקשר המצוין עם ראש הרשות וכמובן החברות במועדון. ישר כח לך ולמועדון."
תחרות גמר -בחירת "הנואם הצעיר" מטעם המועדון - חברנו הנמרץ ר/שלום וואנו עבד קשה בתקופה האחרונה בארגון ופיקוח על תחרויות ,הנואם הצעיר" הנערכות ביזמת המועדון בין צעירי בתי הספר השונים בחיפה. לאחר שלב בתחרויות בבתי הספר: ליאו בק, עירוני ה' ולסנונית החדשה שהצטרפה- בי"ס עירוני א' , הגיעו לגמר היום 3 מועמדים אחד מכל בית ספר. כל מועמד/ת בחר נושא מתוך רשימת 6 נושאים שנקבעו על ידי רוטרי ישראל שהוצגו למתחרים. כל מועמד/ת קבל/ה 5 דקות להצגת הנושא בפני חברי המועדון וחבר השופטים. השופטים היו: נגיד האזור משה אידלמן, ונציגות המועדון רוטרי חיפה- ר8/חביבה רוגר ו ר/חנה צוריאל.
הראשונה שעלה בגורלה לפתוח את התחרות הייתה אלמוג טרטוג, בת 14 , תלמידת כיתה ט' בביה"ס עירוני אי. היא בחרה להתחרות ב"נואם הצעיר" , כי היא פשוט אוהבת את השפה העברית , והעיסוק בה. בהמשך דרכה עם המעבר למגמות בתיכון היא מתכוונת לעסוק בפסיכולוגיה וסוציולוגיה ואף להמשיך בהם בעתיד בלימודים גבוהים באוניברסיטה. אלמוג מדריכה בתנועת ה"'נוער הלאומי" תנועה א-פוליטית. יש להם פגישות 3 ימים בשבוע אחר הלימודים. . חברי התנועה עוזרים לילדי האזור,מכיתות נמוכות יותר, בכל הקשור ללימודים. יש תלמידים הבאים באופן קבוע ויש שרק לפני מבחנים. לדבריה: "אין דבר יפה יותר מלראות ילד מחייך, לאחר שעזרת לו להתגבר על קשיים בלימודים והוא חש שהוא בכיוון הנכון להשיג את אשר הוא צריך". הנושא לנאום שבחרה הוא: תרבות הנהיגה בכביש כמשקפת התנהגות חברתית". אלמוג בנתה יפה את תוכן נאומה אך ההתרגשות שאחזה בה (פחד קהל?) גרמה לה להפסקות ארוכות בהצגת הנושא עד שגברה על המחסומים שלה, דבר שהיה בעוכריה..
המתחרה השני בתחרות הנואם המעיר היה יובל זליג- בן ה16 ה לומד בכיתה י' במגמה הריאלית בביה"ס עירוני ה'. בנוסף, לומד באוניברסיטה הפתוחה קורסים אקדמיים למתמטיקה. יובל מקדיש חלק לא קט, מזמנו, לפעילות בארגון הנוער של המועצה הציונית, שנקרא: "צמרת", ראשי תיבות של: ציונות, מנהיגות, רעות תרומה לחברה. השנה היה מדריך כיתות ז', חי, במעגלים של זהות יהודית. התנועה "צמרת", שיובל בשיתוף עם חברו עומדים בראש הסניף החיפאי שלה, שמה לה למטרה, לפתח את הערכים הכלולים בשם המחייב שנבחר ,מתוך אמונה שיהיו עוד ועוד בני נוער שיפיצו הן את האידיאולוגיה והן את הרעות שתתפתח בין כל גווני האוכלוסייה. הנושא אותו בחר זהה לנושא של קודמתו- "ההתנהגות בכביש כמשקפת התנהגות חברתית" נאומו היה בנוי לתפארת, דיובורו מהיר ורהוט,ולמי שעמג בשטף הצגת הדברים- שוכנע והבין את הנושא. שהוצג ברהיטות ובשטף.
הנואמת השלישית בתחרות הנואם הצעיר היתה מאי שור בת ה 15, תלמידת ביה"ס ליאו בק בכיתה י' . מאי למדה לפני כן במגמת התיאטרון בביה"ס לאמנויות "רעות" ,ואף השתתפה כשחקנית במספר הפקות של ביה"ס. בשלב מסוים החליטה להמשיך במשחק כתחביב בלבד ועברה ללמוד בביה"ס ליאו בק. מאי, אוהבת את ביה"ס ונהנית ללמוד.היא אוהבת משחק ומוזיקה, ומנגנת בפסנתר. באשר לעתיד - היא בטוחה שהיא תעסוק בתפקיד ציבורי. היא הצטרפה למחאה החברתית בחזית החיפאית, מתוך הרגשה שיש לה, הן הכוח והן הצורך לפעול למען חברה צודקת יותר.בכלל, כל עניין שוויון זכויות וצדק חברתי, לא בסיסמאות, אלא בפועל, מעורר אצלה רצון להיות חלק מזה. הנושא אותו בחרה הוא: "מחאה חברתית כגורם לשינוי ". כבר בתחילת דבריה ראינו שיש לנו מנצחת. מבנה הנאום היה למופת, מאי שחקה עם הטונים בקולה תוך מתן דגשים נכונים ושינויי טון בהתאם, וניצלה את ניסיונה כשחקנית המביאה נושא לפני קהל ברהיטות, במקצועיות ובצורה מובנת הנחרתת בזיכרון השומע.
שלושת השופטים המכובדים התכנסו לדיון קצר, ובמקום הראשון אכן זכתה מאי שור, ועכשיו היא תשתתף בתחרות בין כל מועדוני האשכול ובסופו של דבר (באם תזכה שוב...) תעלה לתחרות הארצית של כלל מועדוני רוטרי ישראל.
הזוכרה המאושרת מאי שור בלווית נגיד האזור, מנהל ליאו בק נ"ל דני פסלר, הנשיא צבי ענר ושלום וואנו אשר ניצח על התחרות. הנשיא המכהן צבי ענר הודה למתחרים, לשופטים ובמיוחד לחברנו המסור שלום וואנו שליווה את התחרויות בכל שלב ושלב. הנגיד משה אידלמן העניק למתחרים שי ואת הפרס הראשון ( בשלב זה) לתלמידה מאי שור על זכייתה במקום הראשון. בהקשת הנשיא המכהן באצבע צרדה על הפעמון המסורתי נסתיים מפגש מעניין זה.
--------------------
כתב וערך : יורם קנטר
צילומים : יורם נאומן
הנשיא המכהן צבי ענר פתח את הישיבה על ידי הקשה על הפעמון. הוא ברך את אורחי המועדון ובראשם נגיד האזור משה אידלמן, את מזכיר האזור אמיל אל אסמר, את סגן ראש העיר חיפה משה דוניץ שסייע באירוח ביקור הנגיד, את משתתפי תחרות "הנואם הצעיר", חבריהם ואנשי החינוך שנלוואליהם , את תלמיד כתה י"ב בליאו בק עוז פרץ שזכה בתחרות לפני שנתיים ואת כל שאר חברי המועדון.
את פסוק השבוע הביאה חברתנו ר/חביבה רוגר: בעוד יומיים, ב 27- בינואר, שהוא יום שחרור אושוויץ ע"י הצבא האדום, מציין העולם על פי החלטת האו"ם את יום הזיכרון הבין-לאומי להנצחת קרבנות השואה. בחרתי כפסוק השבוע דברים שכתב ד"ר ויקטור פרנקל, רופא ופסיכיאטר, שהיה בעצמו אסיר באושוויץ ובדכאו, בספרו: "האדם מחפש משמעות" - " ... ניסיון חיי המחנה מורה לנו, כי יש בידי האדם חופש בחירת פעולה .... האדם מסוגל לשמור על שארית של חירות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה. אנחנו, שהיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפריסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכול חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש - לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות, הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם יישותך, את חירותך הפנימית: שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תוותר על חירותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי, או לא. מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו, וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאיתנו."
מזכיר הכבוד של המועדון ר/זאב מטר הביא אף הוא באותו הקשר של יום השואה הבינלאומי: שיר שנכתב על ידי ניצול ששרד: מגוף לעשן:
משאיות תמורת חיי אדם, פח תמורת דם גלגל גומי - שווה גלגל חיי אדם.
אך דם שווה לדם , צועני או יהודי אירופאי או אסיאתי דם אדום בכל אדם .
והנאצים אותנו לימדו שלא כל דם הוא דם אדם
כי יש גזע עליון- והשאר לא נלקח בחשבון.
צלם אדם מושפל עד עפר- גוף דשן או מורעב הפך לעשן.
עיניים של בכי תקווה לזכות לחיים שנגוזה עתידשהפך לאפר.
ילדים וזקן אמהות ונוער היו לחומר גלם למשרפות אדם.
סבתא וסבא שלי ושלך - מרים ישראל שושנה ורפאל
תמונות משפחה שהייתה ועלתה בלי פרידה לשמים בעצב.
ואדם נאור סובב עולם - ידע גם ראה ארובות ורכבותמשא.
והפנים בשתיקת הסכמה מחרידה. שרי חוץ ושרי מדינה
אנשי מודיעין ואנשי כמורה כולם שותפים בזורים לגיא ההריגה
שפזר אפר משפחתי על פני האדמה. לכאב אין מחילה ולא למי שהשתתף
בעשייה-לדור שנים שלושה וארבעה חמישה גם ששה ושבעה.
ולך אדון כל הארץ אלוהי עליון בקשת תחינה אחת קטנה-
החזר לי לדקת חיבוק את כל בני משפחתי שאבדה בשואה!
הברכה הבינלאומית הרוטריונית הובאה על ידי חברתנו ר/טובה גילת: הברכה הפעם נשלחת למועדון אתונה ומוקדשת לחינוך ולתורת הנאום לרגל תחרות הנואם הצעיר שמתקיימת כיום במועדוננו לפני שלב התחרות של כל מועדוני האשכול. כיום אנחנו נמצאים כעשור אחרי כניסה מסיבית של מחשבים ואינטרנט למערכת החינוך ואין ספק שבכך החינוך שינה את פניו לטוב ולרע. מצד אחד הכנסת
האינטרנט והמחשבים לבתי הספר מאפשרת להרחיב מאד את גבולות חדר הכתה. מאידך כבר ברורים לנו נזקי ההתמכרות למחשבים לטלפונים החכמים לאינטרנט למשחקים הוירטואליים לרשתות החברתיות ולזמינות הגדולה שלהם בחדר הכתה ומחוצה לו. מה שלא כל כך ברור זה איך משמרים את התקשורת הבין אישית ההולכת ויורדת ככל שאמצעי התקשורת האלקטרונים הולכים ומשתכללים, ואיתה
יכולות של חשיבה וחקירה עצמית הבנה רגשית הבנה חברתית ועוד, בבית הספר וגם בבית המשפחה (נושא להרצאה בפני עצמה). על כן יש חשיבות רבה, דווקא לנוכח ההצפה של הטכנולוגיות התקשורתיות והאלקטרוניות, לטפח את היכולות האישיות של הכתיבה העצמית המחקר העצמי, אופן הצגתו בפני קהל והשכנוע. בהקשר זה לתחרות הנואם הצעיר של הרוטרי ישנה תרומה חשובה. לתורת הרטוריקה והנאום יש היסטוריה ארוכה, בין המשפיעים ביותר בנושאים אלו על התרבות המערבית היו הפילוסופים שחיו באתונה במאה החמישית והרביעית לפנה"ס סוקרטס ואריסטו. סוקרטס היה ידוע באופן שבו התהלך עם תלמידיו בכיכר השוק באתונה חוקר איתם כשווה בין שווים תופעות שענינו אותו .תלמידו אריסטו שיכלל את תורת הלוגיקה והנאום כתביו בנושא הרטרוקיב הם בסיס לדגם הרטורי
המקובל בלימוד ובנית נאום עד ימינו אלה. על כן הברכה הבין לאומית מוקדשת היום למועדון אתונה, עיר שהיא אייקון בתולדות
הפילוסופיה והרטוריקה. Athina Rotary Club - ביוון 70 מועדונים 1710 חברים. באתונה 11 ( A THINAI) מועדונים מועדון אתונה, אזור 2470 , הוותיק והגדול בין מועדוני העיר הוקם בשנת 1929 ומונה 100 חברים נפגשים בימי ג' בשעה בערב, 21:00 במלון .ROYAL OLIMPIC.
הנשיא המכהן צבי ענר העביר את רשות הדיבור לנגיד האזור,אשר אמר ואף כתב..."ברצוני להודות לך ולצוותך על ארגון למופת לביקור הנגיד שנערך אצלך , אני רוצה לציין את פעילותכם המבורכת ,ואת הקשר המצוין עם ראש הרשות וכמובן החברות במועדון. ישר כח לך ולמועדון."
תחרות גמר -בחירת "הנואם הצעיר" מטעם המועדון - חברנו הנמרץ ר/שלום וואנו עבד קשה בתקופה האחרונה בארגון ופיקוח על תחרויות ,הנואם הצעיר" הנערכות ביזמת המועדון בין צעירי בתי הספר השונים בחיפה. לאחר שלב בתחרויות בבתי הספר: ליאו בק, עירוני ה' ולסנונית החדשה שהצטרפה- בי"ס עירוני א' , הגיעו לגמר היום 3 מועמדים אחד מכל בית ספר. כל מועמד/ת בחר נושא מתוך רשימת 6 נושאים שנקבעו על ידי רוטרי ישראל שהוצגו למתחרים. כל מועמד/ת קבל/ה 5 דקות להצגת הנושא בפני חברי המועדון וחבר השופטים. השופטים היו: נגיד האזור משה אידלמן, ונציגות המועדון רוטרי חיפה- ר8/חביבה רוגר ו ר/חנה צוריאל.
הראשונה שעלה בגורלה לפתוח את התחרות הייתה אלמוג טרטוג, בת 14 , תלמידת כיתה ט' בביה"ס עירוני אי. היא בחרה להתחרות ב"נואם הצעיר" , כי היא פשוט אוהבת את השפה העברית , והעיסוק בה. בהמשך דרכה עם המעבר למגמות בתיכון היא מתכוונת לעסוק בפסיכולוגיה וסוציולוגיה ואף להמשיך בהם בעתיד בלימודים גבוהים באוניברסיטה. אלמוג מדריכה בתנועת ה"'נוער הלאומי" תנועה א-פוליטית. יש להם פגישות 3 ימים בשבוע אחר הלימודים. . חברי התנועה עוזרים לילדי האזור,מכיתות נמוכות יותר, בכל הקשור ללימודים. יש תלמידים הבאים באופן קבוע ויש שרק לפני מבחנים. לדבריה: "אין דבר יפה יותר מלראות ילד מחייך, לאחר שעזרת לו להתגבר על קשיים בלימודים והוא חש שהוא בכיוון הנכון להשיג את אשר הוא צריך". הנושא לנאום שבחרה הוא: תרבות הנהיגה בכביש כמשקפת התנהגות חברתית". אלמוג בנתה יפה את תוכן נאומה אך ההתרגשות שאחזה בה (פחד קהל?) גרמה לה להפסקות ארוכות בהצגת הנושא עד שגברה על המחסומים שלה, דבר שהיה בעוכריה..
המתחרה השני בתחרות הנואם המעיר היה יובל זליג- בן ה16 ה לומד בכיתה י' במגמה הריאלית בביה"ס עירוני ה'. בנוסף, לומד באוניברסיטה הפתוחה קורסים אקדמיים למתמטיקה. יובל מקדיש חלק לא קט, מזמנו, לפעילות בארגון הנוער של המועצה הציונית, שנקרא: "צמרת", ראשי תיבות של: ציונות, מנהיגות, רעות תרומה לחברה. השנה היה מדריך כיתות ז', חי, במעגלים של זהות יהודית. התנועה "צמרת", שיובל בשיתוף עם חברו עומדים בראש הסניף החיפאי שלה, שמה לה למטרה, לפתח את הערכים הכלולים בשם המחייב שנבחר ,מתוך אמונה שיהיו עוד ועוד בני נוער שיפיצו הן את האידיאולוגיה והן את הרעות שתתפתח בין כל גווני האוכלוסייה. הנושא אותו בחר זהה לנושא של קודמתו- "ההתנהגות בכביש כמשקפת התנהגות חברתית" נאומו היה בנוי לתפארת, דיובורו מהיר ורהוט,ולמי שעמג בשטף הצגת הדברים- שוכנע והבין את הנושא. שהוצג ברהיטות ובשטף.
הנואמת השלישית בתחרות הנואם הצעיר היתה מאי שור בת ה 15, תלמידת ביה"ס ליאו בק בכיתה י' . מאי למדה לפני כן במגמת התיאטרון בביה"ס לאמנויות "רעות" ,ואף השתתפה כשחקנית במספר הפקות של ביה"ס. בשלב מסוים החליטה להמשיך במשחק כתחביב בלבד ועברה ללמוד בביה"ס ליאו בק. מאי, אוהבת את ביה"ס ונהנית ללמוד.היא אוהבת משחק ומוזיקה, ומנגנת בפסנתר. באשר לעתיד - היא בטוחה שהיא תעסוק בתפקיד ציבורי. היא הצטרפה למחאה החברתית בחזית החיפאית, מתוך הרגשה שיש לה, הן הכוח והן הצורך לפעול למען חברה צודקת יותר.בכלל, כל עניין שוויון זכויות וצדק חברתי, לא בסיסמאות, אלא בפועל, מעורר אצלה רצון להיות חלק מזה. הנושא אותו בחרה הוא: "מחאה חברתית כגורם לשינוי ". כבר בתחילת דבריה ראינו שיש לנו מנצחת. מבנה הנאום היה למופת, מאי שחקה עם הטונים בקולה תוך מתן דגשים נכונים ושינויי טון בהתאם, וניצלה את ניסיונה כשחקנית המביאה נושא לפני קהל ברהיטות, במקצועיות ובצורה מובנת הנחרתת בזיכרון השומע.
שלושת השופטים המכובדים התכנסו לדיון קצר, ובמקום הראשון אכן זכתה מאי שור, ועכשיו היא תשתתף בתחרות בין כל מועדוני האשכול ובסופו של דבר (באם תזכה שוב...) תעלה לתחרות הארצית של כלל מועדוני רוטרי ישראל.
הזוכרה המאושרת מאי שור בלווית נגיד האזור, מנהל ליאו בק נ"ל דני פסלר, הנשיא צבי ענר ושלום וואנו אשר ניצח על התחרות. הנשיא המכהן צבי ענר הודה למתחרים, לשופטים ובמיוחד לחברנו המסור שלום וואנו שליווה את התחרויות בכל שלב ושלב. הנגיד משה אידלמן העניק למתחרים שי ואת הפרס הראשון ( בשלב זה) לתלמידה מאי שור על זכייתה במקום הראשון. בהקשת הנשיא המכהן באצבע צרדה על הפעמון המסורתי נסתיים מפגש מעניין זה.
--------------------
כתב וערך : יורם קנטר
צילומים : יורם נאומן
