במלאת ששים שנה למדינת ישראל, ובתקופה של חודש הספר העברי, מחלקת הספריות בחיפה עשתה מחווה נאה בכך שארגנה מספר מפגשים בהשתתפותם של יוצרים חיפאים.
אחד המפגשים הללו התקיים ב - 17.6.2008 בספריה של המרכז הדתי בשכונת נווה שאנן ונושאו - "חיפה שלי".
המפגש התקיים בהנחייתו המוצלחת של הסופר והמבקר הספרותי עמיקם יסעור, והשתתפו בו סופרים אשר ספריהם עוסקים בנופים והחוויות מחיפה אותה הם אוהבים. את פני הבאים קיבל בלבביות מר בנצי כ"ץ מנהלו של המרכז הדתי. בקהל נראו: רונית ברזילי - מנהלת
המחלקה לספריות, פנינה שכטר - סופרת דתייה מקומית, המרצה רחל אררט , מניה הרמן סופרת אשר כותבת על השואה ויו"ר אגודת הסופרים בחיפה הגב' רחל אשרוב.
קהל רב של אוהביי ספרות ואוהבי העיר מלא את האולם המואר בספריה. המנחה חילק לקהל דפים של מאמרים שכתב: ביבליוגרפיה של יצירות על חיפה, מאמר על עליזה הרט ומאמר על נפתלי בלבן-אוברהנד. וכן דיווח תמציתי על כתיבתו שלו על חיפה: מאמר על הדר
הכרמל ביצירות ספרות, סיפורים, מונולוגים ומחזורי שירים.
המנחה גם הקריא קטע ממכתבו של הסופר ירון אביטוב אשר חי כיום בדרום אמריקה, כתב עד כה 11 ספרים ורוב סיפוריו מתרחשים בחיפה. אביטוב ציין את הכרת תודתו לעמיקם יסעור ולספריית פבזנר שהנחילה לו בילדותו את אהבת הקריאה ותרמה להפיכתו לתולעת ספרים ואולי גם להפיכתו לסופר.לאחר שנתן סקירה מקיפה אודות יוצרים חיפאים לדורותיהם, החל המנחה עמיקם יסעור לראיין את הסופרים.
* הסופרת עליזה הרט, סיפרה על "והשמש חממה לנו את הגב" המתאר את ילדותה בבית דודתה ברחוב ד'ישראלי באחוזה, בשכנות לוואדי של שכונת רוממה, ועל ההנאה שחוותה מהטבע ומעצי האורן. כמו כן סיפרה על ספרה השני – "שהכול יהיה מסודר" - שהוא רומן משפחתי בו מובאים כמסגרת מכתבים ששלח סבה מגרמניה הנאצית לדודתה (בתו) שהגרה לישראל והתיישבה באחוזה. סבה, אותו לא זכתה להכיר, נרצח ע"י הנאצים, ובלב המחברת נותר געגוע אינסופי לדמותו, כפי שעלתה מהמכתבים, ולמה שהיה יכול להיות.
* פרופסור גבריאל צורן מאוניברסיטת חיפה חיבר ב - 1986 את הספר "מורד הזמיר", בו תאר את חיי ה"יקיים" העולים מגרמניה ואת חבלי קליטתם בכרמל. הוא תאר את תחושותיו בהיותו ילד "ייקה" השונה מחבריו ברחוב, כשלעתים אף נתקל בלגלוג מהם. הוא תיאר בצורה יפה מאוד את חוויותיו עם סבו ואת האווירה התרבותית אשר שררה בביתם ומאוחר יותר את האבל עקב מותה של אחותו . הוא הזכיר גם את מפעל הסיגרים "יעקובי", שהיה בבעלות משפחתו ופעל באחוזה במשך שנים רבות.
* דן זהבי, פיזיקאי במקצועו, מחבר הספר "בערבי חג, לפעמים גם בימי שישי", סיפר שכתב את ספרו כאשר התגורר בקומה גבוהה בבניין רב קומות ביזרעאליה וצפה מדירתו על ואדי רושמיה. בספרו פונה המחבר לאביו המנוח, ומנהל עימו שיחות דמיוניות. כמו כן מתאר את יחסיו עם השכנים ואת התחמקותו מחברות בוועד הבית.
* נפתלי בלבן - אוברהנד, מחברם של הספרים: "זכרי את הקסם" (ספר שירים) ו"אל אחוזה הקטנה" (ספר סיפורים העומד לצאת לאור), דיבר על תקופת ילדותו, על הרעב והמחלות מהם סבל הוא ובני משפחתו בברית המועצות בשנות הארבעים, על החיים הטובים בעיר תעשייתית בפולין לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ועל הרגעים הראשונים בהם ראה את חיפה והתאהב בה, עד עצם היום הזה. יעל בלבן הקריאה שני קטעים מספרו החדש "אל אחוזה הקטנה" : סיפור הנחש - כיצד מתמודדים ילדים בגילאי חמש ותשע עם נחש צפע אשר חדר לצריף בו התגוררו במעברת אחוזה, וכן קטע מסיפור אודות ילד ממשפחה ייקית, שמעולם לא איחר לארוחת הצהריים בביתו שהיה במורד הזמיר. הקטעים הנ"ל השתלבו בצורה מוצלחת באווירה ששררה באותו ערב.
* ברוך יוספסברג, מחברו של ספר העוסק ברחוב מסדה - "תחת עץ הפיקוס", העניק לקהל הצגה מבוימת היטב של האווירה המובעת בספריו. ניתן להבחין בכך שאהבתו לחיפה הינה אינסופית. בהבעה מבודחת משהו הצהיר: "אם נגזר עליי לגור בתל אביב – מוטב שיירו בי. אם נגזר עליי לגור בירושלים , מוטב שאלך לגיליוטינה. מכאן שעלי לגור אך ורק בחיפה, אולם בהדר ולא בכרמל, שם שוכנים סנובים רבים מידיי"...
* צבייה פורר, מחברת "אסור להתל באבן", תארה את סיפרה העוסק בסיפור אהבה בין בני דודים, עולים חדשים ממזרח אירופה, המתגוררים בשכונת כרמלייה, ואוהבים לטייל בהרים ולצפות בים התיכון. חיפה והר הכרמל משמשים רקע לסיפור אהבה רגיש זה.
* בנוסף לכך שמענו כמה סיפורים אודות חיפה הישנה והטובה ממר יואלי, יליד 1926, מבקר בספריות לעתים מזומנות, אשר סיפר על ילדותו בשכונות ערביות בצל המנדט הבריטי ועל בית הספר המיתולוגי עממי א' בהדר.
היה זה ערב פורה ומהנה. נפתלי בלבן הודה בשם המשתתפים לעמיקם יסעור על הנחייתו המצוינת.
סיכם וערך - נפתלי בלבן – אוברהנד
אחד המפגשים הללו התקיים ב - 17.6.2008 בספריה של המרכז הדתי בשכונת נווה שאנן ונושאו - "חיפה שלי".
המפגש התקיים בהנחייתו המוצלחת של הסופר והמבקר הספרותי עמיקם יסעור, והשתתפו בו סופרים אשר ספריהם עוסקים בנופים והחוויות מחיפה אותה הם אוהבים. את פני הבאים קיבל בלבביות מר בנצי כ"ץ מנהלו של המרכז הדתי. בקהל נראו: רונית ברזילי - מנהלת
המחלקה לספריות, פנינה שכטר - סופרת דתייה מקומית, המרצה רחל אררט , מניה הרמן סופרת אשר כותבת על השואה ויו"ר אגודת הסופרים בחיפה הגב' רחל אשרוב.
קהל רב של אוהביי ספרות ואוהבי העיר מלא את האולם המואר בספריה. המנחה חילק לקהל דפים של מאמרים שכתב: ביבליוגרפיה של יצירות על חיפה, מאמר על עליזה הרט ומאמר על נפתלי בלבן-אוברהנד. וכן דיווח תמציתי על כתיבתו שלו על חיפה: מאמר על הדר
הכרמל ביצירות ספרות, סיפורים, מונולוגים ומחזורי שירים.
המנחה גם הקריא קטע ממכתבו של הסופר ירון אביטוב אשר חי כיום בדרום אמריקה, כתב עד כה 11 ספרים ורוב סיפוריו מתרחשים בחיפה. אביטוב ציין את הכרת תודתו לעמיקם יסעור ולספריית פבזנר שהנחילה לו בילדותו את אהבת הקריאה ותרמה להפיכתו לתולעת ספרים ואולי גם להפיכתו לסופר.לאחר שנתן סקירה מקיפה אודות יוצרים חיפאים לדורותיהם, החל המנחה עמיקם יסעור לראיין את הסופרים.
* הסופרת עליזה הרט, סיפרה על "והשמש חממה לנו את הגב" המתאר את ילדותה בבית דודתה ברחוב ד'ישראלי באחוזה, בשכנות לוואדי של שכונת רוממה, ועל ההנאה שחוותה מהטבע ומעצי האורן. כמו כן סיפרה על ספרה השני – "שהכול יהיה מסודר" - שהוא רומן משפחתי בו מובאים כמסגרת מכתבים ששלח סבה מגרמניה הנאצית לדודתה (בתו) שהגרה לישראל והתיישבה באחוזה. סבה, אותו לא זכתה להכיר, נרצח ע"י הנאצים, ובלב המחברת נותר געגוע אינסופי לדמותו, כפי שעלתה מהמכתבים, ולמה שהיה יכול להיות.
* פרופסור גבריאל צורן מאוניברסיטת חיפה חיבר ב - 1986 את הספר "מורד הזמיר", בו תאר את חיי ה"יקיים" העולים מגרמניה ואת חבלי קליטתם בכרמל. הוא תאר את תחושותיו בהיותו ילד "ייקה" השונה מחבריו ברחוב, כשלעתים אף נתקל בלגלוג מהם. הוא תיאר בצורה יפה מאוד את חוויותיו עם סבו ואת האווירה התרבותית אשר שררה בביתם ומאוחר יותר את האבל עקב מותה של אחותו . הוא הזכיר גם את מפעל הסיגרים "יעקובי", שהיה בבעלות משפחתו ופעל באחוזה במשך שנים רבות.
* דן זהבי, פיזיקאי במקצועו, מחבר הספר "בערבי חג, לפעמים גם בימי שישי", סיפר שכתב את ספרו כאשר התגורר בקומה גבוהה בבניין רב קומות ביזרעאליה וצפה מדירתו על ואדי רושמיה. בספרו פונה המחבר לאביו המנוח, ומנהל עימו שיחות דמיוניות. כמו כן מתאר את יחסיו עם השכנים ואת התחמקותו מחברות בוועד הבית.
* נפתלי בלבן - אוברהנד, מחברם של הספרים: "זכרי את הקסם" (ספר שירים) ו"אל אחוזה הקטנה" (ספר סיפורים העומד לצאת לאור), דיבר על תקופת ילדותו, על הרעב והמחלות מהם סבל הוא ובני משפחתו בברית המועצות בשנות הארבעים, על החיים הטובים בעיר תעשייתית בפולין לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ועל הרגעים הראשונים בהם ראה את חיפה והתאהב בה, עד עצם היום הזה. יעל בלבן הקריאה שני קטעים מספרו החדש "אל אחוזה הקטנה" : סיפור הנחש - כיצד מתמודדים ילדים בגילאי חמש ותשע עם נחש צפע אשר חדר לצריף בו התגוררו במעברת אחוזה, וכן קטע מסיפור אודות ילד ממשפחה ייקית, שמעולם לא איחר לארוחת הצהריים בביתו שהיה במורד הזמיר. הקטעים הנ"ל השתלבו בצורה מוצלחת באווירה ששררה באותו ערב.
* ברוך יוספסברג, מחברו של ספר העוסק ברחוב מסדה - "תחת עץ הפיקוס", העניק לקהל הצגה מבוימת היטב של האווירה המובעת בספריו. ניתן להבחין בכך שאהבתו לחיפה הינה אינסופית. בהבעה מבודחת משהו הצהיר: "אם נגזר עליי לגור בתל אביב – מוטב שיירו בי. אם נגזר עליי לגור בירושלים , מוטב שאלך לגיליוטינה. מכאן שעלי לגור אך ורק בחיפה, אולם בהדר ולא בכרמל, שם שוכנים סנובים רבים מידיי"...
* צבייה פורר, מחברת "אסור להתל באבן", תארה את סיפרה העוסק בסיפור אהבה בין בני דודים, עולים חדשים ממזרח אירופה, המתגוררים בשכונת כרמלייה, ואוהבים לטייל בהרים ולצפות בים התיכון. חיפה והר הכרמל משמשים רקע לסיפור אהבה רגיש זה.
* בנוסף לכך שמענו כמה סיפורים אודות חיפה הישנה והטובה ממר יואלי, יליד 1926, מבקר בספריות לעתים מזומנות, אשר סיפר על ילדותו בשכונות ערביות בצל המנדט הבריטי ועל בית הספר המיתולוגי עממי א' בהדר.
היה זה ערב פורה ומהנה. נפתלי בלבן הודה בשם המשתתפים לעמיקם יסעור על הנחייתו המצוינת.
סיכם וערך - נפתלי בלבן – אוברהנד
