את המרצה הציג אלי ליכטר. ד"ר יניב סיים לימודי תואר שני ושלישי בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. התמחה בחקר המוח בדגש על תהליכי זכרון, ריגוש ומוטיבציה ופרסם מאמרים בנושא. במסגרת לימודי פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, עסק בפסיכו-ביולוגיה של זכרון רגשי. הרצה באוניברסיטת חיפה, במכללת סמינר הקיבוצים ובמרפאה לבריאות הנפש בביה"ח "שלוותה". היה מנחה פורום "התמכרויות" ב Y-NET . כיום מתעניין בתיאטרון ובטיפול באמצעות פסיכודרמה.
המרצה הרצה על הקשר בין התנהגות לתהליכים מוחיים. המוח פועל באמצעות למידה וזכרון. יש רמות של זכרון: זכרון במימד הזמן (זמן קצר, בינוני וארוך) . המימד השני- הוא הזכרון שמחולק לשלבים. מקדדים את האינפורמציה ואחר כך מגבשים את הזכרון, ולבסוף מאכסנים את המידע. המימד השלישי- סוגי הזיכרון: אפשר "לאמור" את הזיכרון ולתאר אותו. טוב שנדע: אין במוח מקום אחד בו הזיכרון נוצר- יש אגירה במספר מקומות. איזור זה נקרא "המיגדלה" . זוהיא מעבדת הרגישות של הגירוי, המוציאה תגובות רגשיות.
כתב וצילם יורם נאומן.
פסוק השבוע- ל12 ביולי 2005 -שוקי כפירי: בראשית אני מודה על הכבוד שנפל בחלקי להגיש את פסוק השבוע הראשון בשנת הרוטרי הנוכחית, ואם אתם סבורים שיש כאן העדפה גנטית מצד מזכיר המועדון- כי אז אתם צודקים. פסוק השבוע מוקדש הפעם לנשיא- לנשיא המועדון המתחיל בכהונתו- שאול ד'אנג'לי- וכולו עוסק בנשיאים ובדומיהם. מעלעול במקורות שלפתי מספר ציטוטים: בטקס הכתרת נשיא או מלך אשר הוחג כפי שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך", היו מברכים: "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם". ועוד בירמיהו מצאנו "ויעלה נשיאים מקצה ארץ- ברקים למטר עשה", ללמדך שאנו העדה הננו המטר ונשיאנו הוא הברק ההולך לפניו. ועל הכבוד שיש לנהוג במנהיג כבר נאמר בכתובים "מלך לא תאור ונשיא לא תקלל" אלא "כבד תכבדנו והאדר תאדירנו". ומה יותר מתאים לנשיאנו הנוכחי שאול מציטוט מתוך הבלדה של שאול טשרניחובסקי "בעין דור" שעניינה הוא שאול המלך,שיצא לחפש את האתונות ומצא את המלוכה,- "מדוע מאחרי הצאן לקחתני ולנגיד על עמך למה זה שמתני?"- הרי לכם שלישיית שאול בכריכה אחת. ואם בתום שנת כהונתך שאול, תוכל לומר "הוספתי לים הכללי גם טיפה משלי", אם תוסיף נדבך לבניין, אם בחורש ילבלב נטע חדש ובערוגה יפרח פרח נוסף- יהיו אלה שכרך ומנת חלקך, ובלבד שלא ייאמר: "נשיאים ורוח וגשם אין". ונסכם בפסוקו של יום- מתאים וגם חכם, "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".
על בני 60 והזכרון...דימוי עצמי- סיפור קצר לבני 60 ומעלה:
כשחיכיתי לפגישה הראשונה שלי בחדר הקבלה של רופא השיניים, שמתי לב שעל הקיר תלויה הדיפלומה שלו ושמו המלא בתוכה. פתאום נזכרתי בבחור גבוה, אתלטי, יפה תואר בעל אותו שם שלמד איתנו בריאלי לפני למעלה מ 40 שנה. כשראיתי את הרופא מיד סילקתי את המחשבה, כי הגבר הקרח, עם הכרס הגדולה, עם הפנים האפורים והמקומטים היה זקן מידי כדי להיות בן כיתתי. אחרי שהוא בדק את שיניי, שאלתי אותו אם הלך לריאלי , "כן" הוא ענה לי. "ומתי סיימת את הלימודים?" שאלתי. "בשנת 1961 " הוא ענה. " בחייך, היית בכתה שלי" אמרתי לו בפליאה. הוא הסתכל בי היטב ואז שאל: "מה לימדת?"
עוד על זכרון:
הזיכרון הוא האיבר שבעזרתו אנחנו שוכחים" – ברנרד שאו.
"כולנו צאצאים של הקוף – אבל יש כאלה שזה נראה עליהם יותר" – מארק טוויין.
"המוח של האדם הוא איבר נפלא. הוא מתחיל לעבוד איך שקמים בבוקר ולא מפסיק עד שמגיעים לעבודה."
"מהירות האור גדולה ממהירות הקול – זו הסיבה שאנשים נראים חכמים... עד שהם פותחים את הפה."
אדם עולה לשמיים ופוגש את המלאך גבריאל. "מה מנת המשכל שלך?" שואל המלאך. "230" עונה האיש. "יופי... אם תרצה נוכל לשוחח פעם על תורת היחסות" מציע המלאך. מגיע אדם שני. "מה מנת המשכל שלך?". "220" עונה האיש. "נפלא... בהזדמנות נוכל לשוחח על פיזיקה קוונטית". אדם שלישי עולה לשמיים. "ומה מנת המשכל שלך?". "אהה... 30 בערך". "מה אתה אומר?!" מתלהב המלאך. "תגיד, איך הולך לבית"ר ירושלים השנה?"
מבקר מגיע לבית אבות ושואל לשלום הדיירים. "הכל בסדר, חוץ מבעיית הסמים" מגלה לו ישיש. "יש לכם בעיה של סמים?". "בטח... לא זוכרים איפה שמים את המשקפיים, את המפתחות..."
עדיין בבית אבות... דיירת ותיקה ניגשת לדיירת אחרת: "הזיכרון שלי לא כל-כך טוב... תזכירי לי בבקשה. מי נפטרה אתמול - את או אחותך?"
זוג חוזר מסדנא לשיפור הזיכרון. הבעל פוגש את השכן. "תשמע, אנחנו עושים סדנא נחמדה... מלמדים אותנו כל מיני טכניקות אסוציאטיביות.. יש אפילו מדריכה יוצאת מן הכלל". "איך קוראים למדריכה?" חוקר השכן. האיש מגרד בסנטרו. "נו... איך קוראים לפרח הזה שיש לו ריח טוב וקוצים על הגבעול..?". "שושנה" אומר השכן. האיש, שבע רצון, נזכר וקורא בקול רם לאשתו: "שושי! ! איך קוראים למדריכה שלנו?"
המרצה הרצה על הקשר בין התנהגות לתהליכים מוחיים. המוח פועל באמצעות למידה וזכרון. יש רמות של זכרון: זכרון במימד הזמן (זמן קצר, בינוני וארוך) . המימד השני- הוא הזכרון שמחולק לשלבים. מקדדים את האינפורמציה ואחר כך מגבשים את הזכרון, ולבסוף מאכסנים את המידע. המימד השלישי- סוגי הזיכרון: אפשר "לאמור" את הזיכרון ולתאר אותו. טוב שנדע: אין במוח מקום אחד בו הזיכרון נוצר- יש אגירה במספר מקומות. איזור זה נקרא "המיגדלה" . זוהיא מעבדת הרגישות של הגירוי, המוציאה תגובות רגשיות.
כתב וצילם יורם נאומן.
פסוק השבוע- ל12 ביולי 2005 -שוקי כפירי: בראשית אני מודה על הכבוד שנפל בחלקי להגיש את פסוק השבוע הראשון בשנת הרוטרי הנוכחית, ואם אתם סבורים שיש כאן העדפה גנטית מצד מזכיר המועדון- כי אז אתם צודקים. פסוק השבוע מוקדש הפעם לנשיא- לנשיא המועדון המתחיל בכהונתו- שאול ד'אנג'לי- וכולו עוסק בנשיאים ובדומיהם. מעלעול במקורות שלפתי מספר ציטוטים: בטקס הכתרת נשיא או מלך אשר הוחג כפי שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך", היו מברכים: "ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם". ועוד בירמיהו מצאנו "ויעלה נשיאים מקצה ארץ- ברקים למטר עשה", ללמדך שאנו העדה הננו המטר ונשיאנו הוא הברק ההולך לפניו. ועל הכבוד שיש לנהוג במנהיג כבר נאמר בכתובים "מלך לא תאור ונשיא לא תקלל" אלא "כבד תכבדנו והאדר תאדירנו". ומה יותר מתאים לנשיאנו הנוכחי שאול מציטוט מתוך הבלדה של שאול טשרניחובסקי "בעין דור" שעניינה הוא שאול המלך,שיצא לחפש את האתונות ומצא את המלוכה,- "מדוע מאחרי הצאן לקחתני ולנגיד על עמך למה זה שמתני?"- הרי לכם שלישיית שאול בכריכה אחת. ואם בתום שנת כהונתך שאול, תוכל לומר "הוספתי לים הכללי גם טיפה משלי", אם תוסיף נדבך לבניין, אם בחורש ילבלב נטע חדש ובערוגה יפרח פרח נוסף- יהיו אלה שכרך ומנת חלקך, ובלבד שלא ייאמר: "נשיאים ורוח וגשם אין". ונסכם בפסוקו של יום- מתאים וגם חכם, "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".
על בני 60 והזכרון...דימוי עצמי- סיפור קצר לבני 60 ומעלה:
כשחיכיתי לפגישה הראשונה שלי בחדר הקבלה של רופא השיניים, שמתי לב שעל הקיר תלויה הדיפלומה שלו ושמו המלא בתוכה. פתאום נזכרתי בבחור גבוה, אתלטי, יפה תואר בעל אותו שם שלמד איתנו בריאלי לפני למעלה מ 40 שנה. כשראיתי את הרופא מיד סילקתי את המחשבה, כי הגבר הקרח, עם הכרס הגדולה, עם הפנים האפורים והמקומטים היה זקן מידי כדי להיות בן כיתתי. אחרי שהוא בדק את שיניי, שאלתי אותו אם הלך לריאלי , "כן" הוא ענה לי. "ומתי סיימת את הלימודים?" שאלתי. "בשנת 1961 " הוא ענה. " בחייך, היית בכתה שלי" אמרתי לו בפליאה. הוא הסתכל בי היטב ואז שאל: "מה לימדת?"
עוד על זכרון:
הזיכרון הוא האיבר שבעזרתו אנחנו שוכחים" – ברנרד שאו.
"כולנו צאצאים של הקוף – אבל יש כאלה שזה נראה עליהם יותר" – מארק טוויין.
"המוח של האדם הוא איבר נפלא. הוא מתחיל לעבוד איך שקמים בבוקר ולא מפסיק עד שמגיעים לעבודה."
"מהירות האור גדולה ממהירות הקול – זו הסיבה שאנשים נראים חכמים... עד שהם פותחים את הפה."
אדם עולה לשמיים ופוגש את המלאך גבריאל. "מה מנת המשכל שלך?" שואל המלאך. "230" עונה האיש. "יופי... אם תרצה נוכל לשוחח פעם על תורת היחסות" מציע המלאך. מגיע אדם שני. "מה מנת המשכל שלך?". "220" עונה האיש. "נפלא... בהזדמנות נוכל לשוחח על פיזיקה קוונטית". אדם שלישי עולה לשמיים. "ומה מנת המשכל שלך?". "אהה... 30 בערך". "מה אתה אומר?!" מתלהב המלאך. "תגיד, איך הולך לבית"ר ירושלים השנה?"
מבקר מגיע לבית אבות ושואל לשלום הדיירים. "הכל בסדר, חוץ מבעיית הסמים" מגלה לו ישיש. "יש לכם בעיה של סמים?". "בטח... לא זוכרים איפה שמים את המשקפיים, את המפתחות..."
עדיין בבית אבות... דיירת ותיקה ניגשת לדיירת אחרת: "הזיכרון שלי לא כל-כך טוב... תזכירי לי בבקשה. מי נפטרה אתמול - את או אחותך?"
זוג חוזר מסדנא לשיפור הזיכרון. הבעל פוגש את השכן. "תשמע, אנחנו עושים סדנא נחמדה... מלמדים אותנו כל מיני טכניקות אסוציאטיביות.. יש אפילו מדריכה יוצאת מן הכלל". "איך קוראים למדריכה?" חוקר השכן. האיש מגרד בסנטרו. "נו... איך קוראים לפרח הזה שיש לו ריח טוב וקוצים על הגבעול..?". "שושנה" אומר השכן. האיש, שבע רצון, נזכר וקורא בקול רם לאשתו: "שושי! ! איך קוראים למדריכה שלנו?"
